פירוש על שמות 39:36

ואת לחם הפנים. כדכתיב לעיל ל״ה י״ג שיעשו את לה״פ. ולכאורה קשה הא נתאחר מערכת השלחן עד ר״ח ניסן שלשה חדשים ויותר משעת האפיה והיה ראוי להיות מקולקל וצ״ל שהיה עומד חום שבו בדרך נס כמו שלעולם היה חם בדרך נס כל השבוע עד יום הלקחו. וזה דוחק. ויותר נראה שלא היה מעשה בצלאל אלא לדוגמא באשר היה בו אומנות יתירה כידוע. אבל לא עלה על השלחן אלא האפוי אח״כ. ובזה מיושב הא דאיתא בשבת פ׳ כ״ג דמלאכת אפיה לא היתה במשכן אלא בישול סממנין ואמאי הא הוי לה״פ אלא כמש״כ שלא הגיעה האפיה זו לתכלית צורך המשכן:

את השלחן את כל כליו. כן כתיב את כל כליו בלא וא"ו וכן במסורת את כל כליו ב' דין ואידך סוף פ' במדבר:

לחם הפנים. מנה כאן את מעשה לחם הפנים בתוך שאר מלאכות המשכן, וכן (בויקהל ל"ה), ויש להעיר דלרז"ל לא היתה אפי' במלאכת המשכן, כבשבת (ע"ד ב') שביק תנא דידן בשול סממנים דהוי במשכן ונקיט אופה יעו"ש וברש"י דמתני' שם שכ' אופה לא הוי במשכן דלא שייך אלא בפת ופת לא שייכי במלאכת המשכן, ובשתי המקראות מבואר דאפיית לחם הפנים אף שאין לו שייכות לבנין עכ"פ נחשב במלאכת המשכן, והא דכל המלאכות ממלאכת המשכן אנו למדים, לא בלבד המלאכות שהיו בשעת עשיית המשכן, אלא אף שהיו לצורך המשכן אחר כך, כבמתני' פי"א מ"ב שכך היתה עבודת הלויים וכו', וכמ"ש התי"ט פיו"ד מ"ג שכן משא בני קהת; ואפשר שאין המכוון במקראות האלה אפיית לחם הפנים, כ"א הכלים הנצרכים ללחם הפנים, ויהיה טעם. את השולחן ואת כל כליו ואת לחם הפנים, כלים הנצרכים אל השולחן עצמו והנצרכים לצורך לחם הפנים, ומלות את כל כליו משמש פנים ואחור, וקצת סמוכים לזה ממ"ש (ויקהל ל"ז) ויעש את כל הכלים אשר על השולחן את קערותיו ואת כפותיו ואת מנקיותיו ואת הקשות ואלה הם כלי לחם הפנים: