פירוש על שמות 39:37

את המנורה הטהורה. עיין מנחות דף כ״ט, ובאמת זה מחלוקת בין רש״י ותוס׳ אם הוה חל על המנורה גדר כ״ש, עיין מנחות דף ק׳ ע״א ותמורה דף י״ד ופסחים דף נ״ט, דנראה דס״ל לרש״י לגרסא דזה הוה גדר קרבן ומנורה כ״ש, אך התוס׳ לא ס״ל כן, וכן רש״י מנחות דף נ׳ ע״א לא ס״ל כן ע״ש.

את נרותיה נרות המערכה יתכן שדרך המנורות להיות בהן נרות לנוי או להרבות בהן אור לפרקים, ואין כן במנורת הקדש כי לא היו בה רק שבעת הנרות, ועל כן פירש נרות המערכה, כי הן אשר יערוך אותן בין הערבים:

נרות המערכה. לפי הפשט נקראו כך משום דכתיב ביה יערוך אותו אהרן וגו׳. אבל עדיין קשה שהרי לא נזכר זה הלשון בשום מקום דחשיב המנורה ונרותיה. אלא מכאן דרשו חז״ל בפסיקתא פ״ו ר״ח א׳ ההבאה של מלאכת המשכן היתה בימי חנוכה. והיינו שלמדו מכאן שהביאו בזמן שנתחזק כח המנורה והיינו בימי חנוכה וזהו לשון המערכה לרמז בעת שהיה מערכת השמים והשגחה העליונה תלוי על כח המנורה שבא להאיר על כח התלמוד ופלפולה ש״ת כמו שביארנו ר״פ תצוה. והיו אותן הימים מסוגלים לזה מכבר. והגיע בפועל לאחר כמה שנים בימי בית שני :