פירוש על שמות 39:43

והנה הגם שבאמת ע"י המשכן ידעו האו"הע שהקב"ה מחל להם מאחר שרואים בעין שהקב"ה משרה שכינתו במשכן הנה אכתי עדיין יש לאדם להסתפק ולחשוב בזה אם הקב"ה מחל לישראל קודם שעשו המשכן ע"י תפלת מרע"ה ולא צוה אותם הש"ית במשכן אלא כדי להודיע ולפרסם בעולם המחילה והרצון שנתרצה להם וכמ"ש במדרש הנז"ל או אם הענין הוא שהש"ית לא קבל להתרצות ולמחול אע"פ שמרע"ה הפציר והתפלל הרבה לא הועיל ומעולם לא צוה הש"ית לעשות משכן כלל אלא מרע"ה ראה שהש"ית בכעס על ישראל קם וצוה אותם לעשות המשכן אולי יתפייס הש"ית בזה ויתרצה להם וכן היה שאחר שגמרו מעשה המשכן והקימו אותו נתפייס הש"ית עמהם ומחל להם והשרה שכינתו עליהם כן יש פתחון פה לאומות לעשות ספק זה. והנה כדי לבטל הספק ולהורות להם שהש"ית מחל לישראל תכף ומיד ע"י תפלת מרע"ה והוא ית' צוה אותם לעשות המשכן כדי להורות לאו"הע שנתרצה להם וכמ"ש במדרש הנז"ל ולא שמרע"ה מדעתו צוה אותם כדי לפייס את השם יתברך בזה ח"ו. לכן הש"ית עשה נס פלילי במלאכת המשכן מתחלת עשייתו עד גמר עשייתו והוא כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בכוונת הפסוק אשר פוקד על פי משה עבודת הלוים וכו'. והוא כי דרך הזהב והכסף אשר יעשה מהם כלים לחסור ממשקלם בהתכה ובשיפה וכיוצא וכן בתכלת ובארגמן יחסר בשיורי פתילים וכיוצא ואמנם במלאכת המשכן היה נס פלילי מאתו ית' שלא היה חסרון בכל הדברים המובאים אפי' כמלא נימא והוא כי הסך של הכסף והזהב ושאר דברים הניתנים לעשות המלאכה הנה הסך והמשקל ההוא הוא היה המשקל והשיעור הנמצא אח"ך שלא חסר כלום ולז"א אשר פוקד ע"פי משה עבודת הלוים כי השיעור אשר פוקד שקבל הוא היה הנמצא אחרי שהיה עבודת משא הלוים לא פחות ולא יותר עכ"ד ז"ל ע"ש. ולפ"ז הנה בזה נעשה מופת גדול להאמור והוא שאם היה הדבר כמו שחושבים שהקב"ה לא נתרצה להם מקודם אלא שמרע"ה צוה אותם לעשות המשכן והקים אותו לפניו ית' ואז נתרצה בו כדרך המלך שכעס על אחד והביא לו מנחה ונתפייס בה א"כ לפ"ז בשעת תחלת עסקם במשכן הנה הש"ית עדיין לא נתרצה עמהם וא"כ איך משעה שהתחילו לעסוק במלאכתם עשה הש"ית להם נס הפך הטבע שלא היה נחסר מאותם הדברים שהיו עסוקים בהם בהתכה ובשיפה וכיוצא אלא ודאי הוא שהש"ית כבר מחל להם תכף ומיד והוא ית' צוה אותם לעשות המשכן כדי לפרסם הסליחה לכל האומות ולכן מאחר שכבר נתרצה להם הקדוש ב"ה והם עסוקים במלאכת הש"ית אשר צוה אותם לכן שרתה שכינה תכף ומיד במעשה ידיהם ונעשה נס גדול בזה במעשה ידיהם שלא נחסר כלום במלאכתם:

אגדה. וירא משה כל המלאכה כן עשו ויברך עיין רמ"א יפה והענין כי מלאכת המנורה השליכו לאש ויצאה מאליהוכל מלאכה המשכן מה' היה והם סייעו לבד ששת ימים תעשה מלאכה מאיליה ולא נחסר מזהב וכסף ונחשת כלים כמ"ש רמ"א ז"ל משכן העדות העיקר מה' והם סייעו נראים כאלו הם עושים אבל ושכנתי בתוכם שיעשו הם עצמם מקדש ויטהרו גופם להשראת שכינה הם העיקרים והקב"ה סייעם הכל בידי שמים כו' ופ' תרומה ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו כו' ויהי נועם כו' יע"ש יפה. וקיי"ל מסייע אין בו ממש ונמצא במלאכת המשכן הם היו מסייעים והעיקר מה' ובלי סייעתם היה נעשה אבל שיטהר האדם גופו העיקר מנו ובלי סייעת ה' א"א לולי הקב"ה עוזרו כו' וזה הוה סיוע שיש בו ממש וז"ש ולך ה' החסד כי אתה השלם לאיש במעשיהו בשלמא ב"ו שיש לו פועל ומסייע ומשלם לו שכרו משלם אין חידוש כי בלי סיועת בעל הבית הפועל היה יכול בעצמו להשלימה משא"כ בלתי סיועת ה' א"א וכא ממנו יתברך ואפ"ה משלם לו כאלו האדם עשה הכל בלי סיוע כלל. ועיין פ"ד ישלם ה' פעלך כו' בגר שייך תשלומין לא בישראל מי הקדימני ואשלם רק מתן שכרן מתנה לע"ל אעפ"י כן ה' משלם לנו כאלו היה כביכול חוב אצלו יתברך בעשית המצות ואם צדקת מה תתן לו וז"ש ולך ה' החסד כי אתה השלם כו'.

וירא משה את כל המלאכה וכו' ויברך אותם משה. ופרש"י שברכם יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידיכם ויהי נועם כו' . הנראה בהבנת הענין דהנה כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ר"ל כי הנה כתיב טוב עין הוא יבורך. פי' ע"י הראי' בעין טובה וההארה הרבה אשר התנוצץ הש"י כביכול בעולם ע"ז הוא טוב מאד כי זהו ענין הראי' להשפיע ההארה גם בחי' הראי' הוא חיות פנימי להחיותם מטובו. ולכן בכ"מ אשר תבוא בחי' הראי' שלמעלה תבא ברכה עמה כמ"ש במצרי' וירא אלהים את בנ"י וכו' ואח"כ נאמר מיד ומשה היה רועה בא צמיחות הגאולה והישועה עמה ולכן נאמר הבט משמים וראה שוממותינו בראי' לבד תושיע ושוממותינו תבנה לא כמו שהסתרת פניך ממנו. וכן כתיב השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך על ידי ההשקפה והיחוד בעולמות עליונים וברך את עמך תבא לנו הברכה. וכן נאמר שובי שובי השולמית כו' ונחזה בך. פי' שובי בתשובה ונחזה בך בעין טובה כנ"ל. והוא שנאמר עיני ה' אלהיך בה בה' מראשית השנה ועד אחרית שנה והיה אם שמוע. פי' על ידי שעיני ה' אלהיך בה בה' בזה והי' אם שמוע לשון שמחה אם שמוע תשמעו ותעשו את מצות ה' ית"ש כי ישפיע בה' הרמוז לה"א תתאה שתשמעו אל מצות ה' . וז"ש הנה עין ה' אל יראיו הוא עינא פקיחא ולכך כתיב ועיר ישראל כבדו מזוקן היו מכובדים מזוקן מעלמא עלאה ולא יכול לראות עוד בעוה"ז מגודל הקדושה. ולכך ויגש אותם לברכם בידי' והוצרך להשכיל את ידיו ולברכם בידים ולא בראי' לבד כנ"ל. וז"ש ג"כ כאן וירא משה את כל המלאכ' כו' ויברך אותם משה. פי' ע"י שראה והביט משה בעין טובה את כל המלאכ' והמשיך ממקור הברכה והאור העליון ובזה היה מקום להשראת השכינה על כל המלאכה כי אעפ"י שכל מלאכת המשכן נעשה בכוונות ויחודים הגדולים בכל זה הוצרך לראות משרע"ה להמשיך ההארה והנשמה לכל דבר. וזהו וירא משה ויברך כי הוא ראה והתקין צורות וחיות לכל דבר והיא הברכה יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידיכם: