פירוש על שמות 40:33

ויקם את החצר סביב למשכן וכו'. הענין הוא שנאמר בכל הקמת כלי המשכן כאשר צוה ה' את משה וגבי הקמת החצר לא נאמר, כי ענין כאשר צוה וכו', היינו שהיה הדבר בולט ומפורש לעיני משה בשעת הקמת כל כלי על עמדו כמו שהיה בשעה שדיבר אליו הש"י, כמו שארז"ל [תורת-כהנים צו א'] כל מקום שנאמר צו, הוא זירז מיד ולדורות, וזה הענין שכתוב בכל כלי בפני עצמו כאשר צוה. והנה איתא (במדבר רבה פרשה א', ג') עד שלא הוקם המשכן היה כל המדבר כשר לדבור ומשהוקם המשכן נפסל המדבר, ע"כ כאשר הוקם החצר ואז נגמרה בשלימות הקמת המשכן לא שייך לומר בכאן כאשר צוה, כי ענין כאשר צוה הוא שהדבור היה מפורש ובולט כמו בשעת שהיה מצווה מפי הש"י וזה לא היה יכול להיות בהקמת החצר שמכיון שעתה נפסל המדבר מדבור לא היה מפורש הדבור עתה, על כן לא נאמר בחצר כאשר צוה.

ויכל משה ויכס הענן. תכף אחר שכלה משה את המלאכה הצריכה להשרות השכינה, והיא מלאכת ההקמה, והעבודה בו, כסה הענן ושרתה שכינה:

ולמזבח ב' במסורה למשכן ולמזבח בין האולם ולמזבח רמז למ''ד שמעל מזבח הנחשת היה הדבור בא למשה פי' למשכן ולמזבח שהשכינה שורה על המזבח וכן כתיב בין האולם ולמזבח וגו' ויאמרו חוסה ה' על עמך ששם היו עומדים ומתפללים: