פירוש על שמות 6:11

בא דבר אל פרעה מלך מצרים וכו'. במדרש (תנחומא וארא ב') המשל אומר מן שטיא לית הניא אלא מן קצייא. ביאר המדרש דהנה פרעה לא שמע אל משה וגם בישראל כתיב ולא שמעו וכו', וזהו מן שטיא לית הניא היינו אילן טוב הנקרא שיטים ואין יכולין לעשות ממנו כלום ולית הניא מיניה, רק מן קציא היינו מן אילן שהוא מלא קוצים מזה ניכר היתרון של אילן השיטים, כי הקוץ הוא יכאיב והשיטים אף שאין יכולין לעשות ממנו כלום, מ"מ אינו מכאיב ואינו מזיק כלום, כך החילוק אף שישראל ג"כ לא שמעו אליו, לא היה רק מקוצר רוח אבל אח"כ ישמעו אליו, ופרעה חירף וגידף וממנו יוכר יתרון בני ישראל.

בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו וגו׳. הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. לכאורה נראה דק״ו פריכא הוא דהא כתיב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו׳. וכבר פי׳ הרמב״ן ז״ל ב׳ פירושים ע״ש. גם יש להתבונן בטעם חזרת הפרשה שאחר זאת שנא׳ בה אני ה׳ דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך. ויאמר משה לפני ה׳ הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה. כי דוחק הוא לומר כדברי רש״י ז״ל שהוא הדבור עצמו האמור למעלה. ע״ש שכבר חלק עליו הרמב״ן ע״ש ויש לפרש עוד שמשה ע״ה טען בשני דברים. הא׳ שאינו יודע לסדר הדברים בסדר שראוי שיתקבלו. והסבה בזה לדיבוק שכלו למעלה עד שאינו משגיח ורואה בעניני העולם הזה. כענין אדם הראשון קודם שחטא. והב׳ שהוא ערל שפתים ממש. והנה בתחלה הש״י סדר לו הדברים שיאמר לישראל מלה במלה כמו שנא׳ לכן אמור לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. וכל הענין עד ונתתי אותה לכם מורשה אני ה׳. שתמצא שהאריך בדברים וסדרם על סדר נאות כמבואר בפסוקים למעיין. וכתיב וידבר משה כן כלומר באותו הסדר ממש ולא שמעו אל משה מקוצר וגו׳. אח״כ אמר לו הש״י בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו. ובודאי שאין כוונת הש״י שידבר באלו המלות לבד לא יוסיף ולא יגרע. אבל זה הוא כלל הדבר שיאמר לו והוא עצמו יסדר הדברים ויתקנם כראוי כדי שיתקבלו. ולזה השיב משה ואמר הן בני ישראל שסדרת לי דבריהם מלה במלה לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה שלא סדרת לי הדברים אלא שהנחת הענין בידי לסדר מעצמי כי בודאי לא אדע לסדר הדברים שישמעני פרעה. ועוד סבה ב׳ ואני ערל שפתים. אז ענהו הש״י שיצרף עמו אהרן שיסדר עמו הדברים בינו לבינו כפי מה שנראה להם. ומשה ידבר אל העם ואל פרעה. ולא נתרצה בזה משה אז ענשו הש״י אני ה׳ דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך. כלומר אם אין אתה רוצה בסידורו של אהרן שיסדר לך הדברים לפי שהוא בשר ודם. ולא יעלה בידך סידורו כהוגן. ואין אתה רוצה ללמוד מפיו. בוא ולמד ממנו אני ה׳ ואני אסדר לך כל הדברים שתאמר. וזהו את כל אשר אני דובר אליך כלומר שלא תוסיף כלום מעצמך אבל תאמר הדברים כסדר שאסדר אני לך ובוודאי בסייעתא דשמיא. אז ענהו משה ואמר הן אני ערל שפתים כלומר אע״פ שהשבתני על הסבה הא׳ עדיין הסבה הב׳ שהוא שאני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה לפחיתותי אצלו. ולזה אמר אלי ולא אמר ישמעני לומר אלי אני שאיני חשוב לפניו מחמת שאני ערל שפתים. אז ענהו ה׳ ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. ומ״ש וידבר משה לפני ה׳ לאמר ולא אמר אל ה׳ לומר שלפני פרעה ולפני העם לבד הוא שאינו יודע לדבר. אבל לפני ה׳ היה יודע לדבר ולומר אמירה גמורה מפורשת שזהו משמעות לאמר בכל מקום כמו שפי׳ הרמב״ן זללה״ה ועדיין צריך עיון למה הפסיק בין אלו הפרשיות באלה ראשי בית אבותם. ועיין ברש״י ז״ל ובמדרש רז״ל ואין טעמם מספיק בזה. הרס״ו זללה״ה:

בא. אל ארמון המלך: