פירוש על שמות 6:12

וידבר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שהטעם שהיה מרע"ה ערל שפתים בשביל שיוסף הע"ה מסר להם סימן לגאולה וא"ל פקד יפקד והיינו שא"ל מי שיאמר לכם פקידה כפולה הוא הגואל האמתי וכן נמי מרע"ה ג"כ א"ל פקידה כפולה מהקב"ה והוא פקד פקדתי אתכם וכו' ואמנם יש לחוש פן יהרהרו אחר מרע"ה ויאמרו שהוא שמע וידע מצוואת יוסף הע"ה שהגואל האמתי צריך לומר פקידה כפולה ולכן א"ל פקידה כפולה ולא שהש"ית שלחו עתה ח"ו לזה עשה הקב"ה סיבה למרע"ה שיהיה ערל שפתים כדי שאז כפי הטבע לא יוכל להוציא אות הפ"א בטוב כי אותיות בומ"ף הם מוצאות השפתים והוא היה ערל שפתים וא"כ כפי הטבע לא יוכל להוציא הפ"א בטוב וכשיראו ישראל שא"ל פקידה כפולה והוא פסוק פקוד פקדתי אתכם וגו' ויוציא מפיו אות הפ"א בטוב כשאר האדם שהוא דבר נגד הטבע ידעו אז ויאמינו שהש"ית שלחו ושם בפיו הדברים אלו והוא הגואל האמתי שגם יוסף הע"ה בצוותו אותם צוואה זו הגם שידע שדבר זה נשמע לכל ישראל עכ"ז ידע שמוכרח אז שיהיה עם הגואל אות ומופת להוציא חששא של ההכזבה ח"ו עכ"ד ז"ל. נמצינו למדין לפ"ז כי מרע"ה בכוונה מכוונת נעשה ערל שפתים כדי שיאמינו ישראל בו שהוא הגואל האמתי ולא יבואו לחושדו ששמע הסימן הזה ובא לכזב בהם ח"ו והנה כשראה וידע שהוא לא נעשה ערל שפתים כי אם בשביל שיאמינו ישראל בדבריו לכן כשראה שהגם שיש לו מופת גדול כזה ג"כ לא שמעו אליו ישראל ולא נכנסו דבריו באזניהם לכן צר לו שנמצא שנעשה אז ערל שפתים על מגן ולא הועיל דבר זה בשבילם וכל צרתו הוא בשביל ישראל שידע שישראל אינם נגאלים כי אם בזכות האמונה כמ"ש חז"ל ומאחר שלא שמעו אליו א"כ באיזה זכות נגאלים לז"א הן בני ישראל לא שמעו אלי דאין להם אמונה ח"ו וא"כ איך ישמעני פרעה ר"ל איזה זכות גורם שישמעני פרעה מאחר דאין להם אמונה והראיה שצריך להם להיות מאמינים דהראיה שאני ערל שפתים ולמה נעשיתי כך מוכרח שהוא בשביל שיהיה להם אמונה וא"כ נמצא שנעשיתי ער"ש על מגן ולא הועיל ענין זה לישראל שיהיו מאמינים. או יובן הכוונה הוא לומר ק"ו שישראל לא שמעו ואיך ישמע פרעה וא"ת פרעה בע"כ ישמע ויאמין מאחר שיראה בעיניו האותות ומופתים אשר תעשה לפניו במטה ויאמין לדבריך לז"א אם האותות יועילו להאמין בדברי הנה גם לישראל היה להם אות גדול שהיה להם להאמין בדברי מכחו והוא שאני ערל שפתים ואיך אפשר להוציא אות הפ"א כתקונה ואחר שראו בעיניהם נס הפך הטבע שאמרתי להם פקידה כפולה והוצאתי אות הפ"א כתקונה כשאר אדם א"כ מזה צריכים ג"כ להכיר שאנכי הגואל האמתי ובודאי שיגאלו בשליחותי זאת והנה עכ"ז ג"כ לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה שהוא רע בליעל ואפי' שאעשה לפניו אותות:

הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ערא"ם ז"ל זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה ופריכא הוא כמ"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומשה לא ידע זה. שאלה הנשבע שלא יהנה מחמץ בפסח ועבר ונהנה אי לוקה וה"ה בב"ח כה"ג והנה חמץ ובב"ח יש ק"ו מערלה חולין קט"ו באיסי בן יהודא דחמן ג"כ נעבדה עבירה ב"י ואין לוקין מק"ו ואי הטעם דשמא יש איזה פירכא כמ"ש הקרבן אהרן ובס' ג"ו כתבנו מזה א"כ לוקה ממ"נ אי יש פירכא לוקה מחמת שבועה ואי לא יש פירכא ואין איסור חע"א לוקה מכח ק"ו בהתרו על שתיהן ולמ"ש המ"מ פ"ך מהל' שבת משמע דבר הלמד בק"ו כדין חצי שיעור ואפילו עשה אין בו נמי שבועה חלה עליו כבסי' רל"ח בי"ד ואמנם אם הטעם היא הנותנת דלא תהוי ליה כפרה י"ל דיש בו לאו ולא מתכפר במלקות ואין איסור חע"א ואמנם ז"א דעל אכילה מתכפר במלקות כ"ש הנאה וה"ה בב"ח כה"ג והבן זה. ולמ"ד ב"נ עונשין מ"ה או בממון עונשין ע"כ אין הטעם דשמא יש פירכא פירשתיו במ"א. ובקדושין בורת שמוציאה כו' אלמא אף מתכונת קולא וחומרא יליף ק"ו להוציא ממון מיד המוחזק וכן פריך למה לי קרא ק"ו אף לקולא דלמא יש פירכא ואיך יליף לקולא בשלמא לחומרא מחמירין מספק ומהא דחולין קט"ו ח"ה אכילה במי לייתי בק"ו דלמא יש פירכא דא"כ תהא מותר בהנאה.
גם חשוד על ח"ש נבילה ונשבע שביפה שחט י"ל דמהימן דאין מושבע על ח"ש ומיהו נבילה יש עשה דשאין זבוח ועתוס' שבועת כ"ב ואי מחזיקין מאיסור לאיסור לא והדברים ארוכים אין עת האסף פה.

הן כסף וגו' ואיך נגנוב מבית אדוניך. תני ר' ישמעאל זה אחד מעשרה קל וחומר. הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה (שמות ו יב). הן בעודני חי וגו' ואף כי אחרי מותי (דברים לא כז). הלא תכלם שבעת ימים (במדבר יב יד). כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה יב ה). הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה (ש"א כג ג). ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה וגו' (ירמיה יב ה). הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא (משלי יא לא). בשושן הבירה הרגו היהודים וגו' בשאר מדינות המלך מה עשו (אסתר ט יב). ואיך נגנוב מבית אדוניך.