פירוש על שמות 7:11

ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים י"ל חכמים מאי עבדתיהו הכא והלא דבר זה הוא עסק כשפים דוקא ונ"ל בס"ד יש שני מינים במכשפים והיינו יש עושים כשוף לשנות דבר ממין זה למין אחר ואלו נקראים מכשפים בסתם ויש יודעים להתיר הכשוף שאם מכשף הפך מין זה למין אחר הכי יתירו כח הכשוף ויחזור הדבר כמו שהיה ואלו נקראים חכמים שמכשפים וכמו עובדא דסנהדרין דף ס"ו בינאי המכשף דאקלע לההוא אושפיזא א"ל אשקון מייא קריבו ליה שתיתא שהוא קמח טרוף במים חזיה לההיא אתתא דהוה קא מרחשן שפוותא שדי פורתא בהצנע שלא ראו אותו והוה עקרבא ואם היה שותהו היה נעשה עקרבים בבטנו והוא הראה לפניהם כאלו שתה א"ל אנא שתאי מדידכו ואתון נמי שתו מדידי אשקייה לההיא אתתא ונהפכה לחמור ורכב אותה וסליק בשוקה אתת חברתה שיודעת להתיר הכשוף ועשתה דבר אחד ובטלה כח הכשוף שעשה ינאי לזאת האשה וחזרה לקדמותה ואז חזיוה אינשי דרכיב אתתא בשוקא ע"ש נמצא יש במכשפים שיודעים להתיר הכישוף ואלו נקראים חכמים ופרעה חשב שאהרן הפך המטה לנחש ע"י כשוף לכך קרא לחכמים שיבואו ויתירו הכשוף ויחזירו את המטה לקדמותה וקרא למכשפים שיעשו גם הם כמו שעשה אהרן להפך המטה לנחש אך תפח רוחו של פרעה כי מטה אהרן ע"י קדושה נהפכה בנס ולכן לא יכלו החכמים להחזירה למטה ורק המכשפים עשו בלטיהם להפך מטות שלהם לנחשים והראה לו הקב"ה מעשיהם הבל וגזר שיבלע מטה אהרן את מטותם דביטל כוחם והיה נס בתוך נס שבלע כל המטות ולא נתעבה אלא עודנו מטה אהרן כבראשנה:

בלהטיהם. בְּלַחֲשֵׁיהוֹן; וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא; וְיֵשׁ לְדַמּוֹת לוֹ "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" (בראשית ג') – דּוֹמֶה שֶׁהִיא מִתְהַפֶּכֶת עַל יְדֵי לַחַשׁ:

בלהטיהם אמרו רבותינו (סנהדרין סז:) שהם מעשה כשפים ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים, והמלה מגזרת אש לוהט (תהלים קד ד), להבה תלהט רשעים (שם קו יח). והענין, כי הם נעשים על ידי לוהטים, מלאכי אש, מלהטת באדם ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב, כענין ויגל ה' את עיני נער אלישע והנה רכב אש וסוסי אש (מלכים ב ו׳:י״ז). ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות שקורין אותם שרים. ועוד אבאר בעזרת הצור (ויקרא טז ח, יז ז, דברים יח יט). אבל ''בלטיהם'' (שמות ח׳:ג׳) אמרו (סנהדרין סז:) שהם שדים, והמלה נגזרת ממלת ''לט'', דברו אל דוד בלט (שמואל א י״ח:כ״ב), כי השדים באים בלט, כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש, וזהו שאמר ''לחכמים ולמכשפים'', כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היו ראשיהם וזקניהם, ו''חרטומי מצרים'' יכלול את שניהם ולא ידענו גזרת המלה. ואמר רבי אברהם (אבן עזרא על שמות ז׳:י״א) כי היא לשון מצרי או לשון כשדי, כי לא מצאנו רק בדברי שניהם. והקרוב כדברי רש''י (בבראשית מא ח) שהיא מלה ארמית מורכבת, חר טמי, הנחרים בעצמות, כי נודע הוא כי רוב האומנות בעצמות מתים או בעצמות חיות, כענין שהזכירו בידעוני (סנהדרין סה:):