פירוש על שמות 7:15

ס"א טוב ילד. למפרע דלי. שהיה יוסף בן אחד עשר לאביו. ומזל דלי היא אחד עשר במזלות. וכבר בני יעקב נמשלו בכוכבים. שנא' ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (שם לז ט). מסכן. שנא' כי גנב גנבתי (שם מ טו). מסכן שנסתכן בבור מלא נחשים ועקרבים. מסכן שנסתכן ע"י אשת פוטיפר. וחכם. שלא הודיע לאביו שהוא במצרים. ולא הודיעו לו שאחיו מכרוהו. וחכם. שלא נכשל בעבירה. וכה"א וחכם לב יקח מצות (משלי י ח). שאין נכשל בעבירה אלא פתי. שנאמר מי פתי יסור הנה וגו' (שם ט ד). ואומר נואף אשה חסר לב (שם ו לב). אבל יוסף הצדיק אמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית לט ט). וחכם שידע לפשר חלומות. ממלך זקן. זה פרעה. שהרי ראה לאברהם אבינו. וראה את יעקב. והוא שפרעה אמר ליעקב אבינו כמה ימי שני חייך (בראשית מז ח). שהיה דומה לאברהם אבי אביו. ויעקב אמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי (שם שם ט). וכסיל. שהרי היה משתבח על אלוהו. שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור. ומנין שהיאור היה אלוהו. שנאמר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור (שמות ז טו). הצדיקים מקיימין השכינה עליהם. שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג). ואומר ויעל מעליו אלהים (שם לה יג). אבל הרשעים מתקיימין על אלהיהן. שנאמר ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור.

לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה וגו׳. אם נדקדק בפסוקים נמצא שהמכות הם חלוקים. ע״ד דצ״ך עד״ש באח״ב. כמו שנתן בהם ר׳ יהודה סימנים. ונמצא שדצ״ך שתים הראשונות היו בהתראה. והשלישית שלא בהתראה וכן בעד״ש וכן באח״ב. גם תמצא שבמכה הראשונה של דצ״ך שהיא הדם נאמר בה לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה. ובשניה שהיא הצפרדע נאמר בה בא אל פרעה. וכן במכה ראשונה של עד״ש ערוב נאמר בה השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה כמו שנאמר בדם. אלא שבכאן נאמר השכם ושם נאמר לך וצריך טעם. גם צריך טעם למה חזר פעם אחרת. הנה יוצא המימה וכב אמר לו זה בדם. ובמכה השניה נאמר בא אל פרעה כמו שנאמר בצפרדע. וכן במכה ראשונה של באח״ב שהיא הברד נאמר בה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ובשניה שהיא הארבה נאמר בא אל פרעה כדרך דצ״ך עד״ש אלא שבכאן לא נאמר הנה יוצא המימה וצריך ליתן טעם לכל זה. ונראה לתת טעם לכל זה כפי מדרש רז״ל (שמ״ר פ״ט) שבמכת הדם אמר לו הנה יוצא המימה. לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו לפיכך הנה יוצא המימה בבקר בשעה שהוא נצרך תפוש אותו. ע״כ במדרש. אח״כ כשראה שמשה היה מקדמו לצאת למים נמנע מלצאת. לכן אמר לו בא אל פרעה במכה השניה. אח״כ במכת הערוב נאמר לו השכם בבוקר הנה יוצא המימה לפי שהיה פרעה משכים ללכת לנילוס להתפלל שם במקום טהור. והקב״ה לא היה רוצה בתפלתו ומנע ממנו דלתי התשובה והתפלה. וכן אמרו (שם פ׳ י״א) ר׳ פנחס הכהן בר׳ חמא אמר. הה״ד וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. לאחר שהקב״ה מצפה לרשעים שיעשו תשועה ואינם עושים אפי׳ הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה. ומהו וחנפי לב אותם שהם באים בראשונה בלבם הם מביאין עליהם האף באחרונה ומהו לא ישועו כי אסרם. אע״פ שהם רוצים לשוב להקב״ה ובאין לעסוק בתפלה אין יכולים למה כי אסרם שנעל בפניהם. כך היה פרעה רוצה לעסוק בתפלה ואמר הקב״ה למשה עד שלא יצא לך והתיצב לפניו. ע״כ במדרש. ולפי זה כבר נתבאר יפה טעם השכם ולא אמר לך כמו שנאמר בדם ששם היה יוצא להפנות. ולא היה משכים כ״כ. אלא אחר שיאור היום כטבע בני אדם שאינם יכולים לעשות צרכיהם אלא בבקר. אמנם כאן שהיה משכים לתפלה היה משכים הרבה מעלות השחר. ולכן חזר פעם אחרת לומר לו הנה יוצא המימה לפי שמ״ש לו בדם יוצא המימה היה יוצא לנקביו וכאן שהיה יוצא לתפלה. ואחר שהיה משה משכים בבקר קודם צאתו המימה נמנע מלצאת. לכן אמר לו במכה האחרת שאחריה שהיא הדבר בא אל פרעה. ואחר שהיה מצערו משה בין בבית בין בשדה. נתן בלבו ונתייעץ לצאת מבית לבית אחר של אחד מן השרים כדי להנצל ממשה. לכן נאמר לו שם במכת הברד השכם בבקר ולא אמר הנה יוצא המימה שלא היה יוצא לנילוס אלא חוץ מביתו היה יוצא לבית אחר. וכן אמרו (שם פ׳ י״ב) למה לא נאמר כאן הנה יוצא המימה כיון שראה פרעה שבעת שהיה יוצא המימה משה מקדמו בדרך נמנע שלא לצאת כדי שלא יפגע בו משה. אמר לו הקב״ה לך אצלו בהשכמה עד שלא יצא מביתו ע״כ במדרש. ובמכה השניה שהיא מכת הארבה נאמר לו בא אל פרעה. לפי שהיה נמנע מלצאת חוץ מביתו לא לנילוס ולא לבית אחר. ואפשר שהיה מתחבא בביתו באיזה חדר לכן אמר לו בא אל פרעה. הרס״ו זללה״ה:

הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך י"ל איך שלחו למקום סכנה כי פרעה עושה צרכיו שם בהחבה כי אומר שהוא כמו אלוה שאינו עושה צרכיו לכך עושה צרכיו במים ואז כשרואהו לפניו יחם לבבו להרגו ועוד למה צריך ליקח המטה ולמה פירש לו אשר נהפך לנחש ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל הטעם שבקש אלישע הע"ה מאליהו זכור לטוב והיה פי שנים ברחוך אלי היינו שבקש אלישע לסמוך על הנס וארז"ל אין סומכין על הנס אא"כ הוא מלומד בנסים ולכן בקש שיהיה פי שנים ברוחו שיזכה לעשות שני נסים גדולים שאז אח"כ יוכל לסמוך על הנס כיון דחשיב מלומד בנסים כנז' בספר א"ש בסדר טהרות יע"ש והנה זאת המטה היא מלומדת בנסים ע"י מרע"ה בסנה שנהפך לנחש וחזר ונהפך למטה הרי שתי נסים ועוד מלומדת בנסים אח"כ שנהפכה לפני פרעה לתנין וחזרה למטה ועוד בלעה מטות החרטומים וז"ש הנה יוצא המימה לעשות צרכיו ונצבת לקראתו על שפת היאור לביישו וא"ת והלא קביע הזיקא בזה שהוא מקום סכנה ואין סומכין על הנס בידים וכמ"ש שמואל הע"ה איך אלך ושמע שאול והרגני לז"א והמטה אשר נהפך לנחש על ידך תקח בידך והרי נמצא זה מלומד בנסים וכל היכא דמלומד בנסים סומכין על הנס: