פירוש על שמות 7:18

בפסוק והדגה אשר ביאור מתה עיין נדרים הולכין אחר לשון בני אדם עמ"ל פ"ד דשבועות ופ"א מחמץ ומצה ה"ז מחלוקת הר"ן ורא"ם ז"ל אי סתם אכילה בכזית והלכתא לחומרא ח"ש איסור תורה או סתם אכילה בכזית והלכתא לחומרא ח"ש איסור תורה או סתם אכילה כל שהוא והלכתא לקולא דין חייב עונש מלקות כ"א בכזית והנשבע שלא יאכל אין לוקה בח"ש י"ל הולכין אחר לשון בני אדם וכפי הנראה מחלוקת הר"מ ז"ל פ"ט מה' מלכים שכתב יראה לי כל השיעורים לישראל וב"נ בכ"ש חייב סובר סתם אכילה כ"ש אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ובישראל הלכתא לקולא והתוס' חולין ל"ג א' ד"ה אחד דב"נ בעינן כזית יע"ש היטב סוברים דסתם אכילה בכזית. ובחולין חותך כזי"ת בשר ונותן לכאורה כמ"ד סתם אכילה בכזית דאל"כ כל שהוא סגי וממ"נ כותיים עכ"פ אסור להו בכ"ש וי"ל דלמא סברי כר"ל וסתם אכילה כזית אבל לר"י י"ל סתם אכילה כ"ש וח"ש דחייל עליה שבועה כבסי' רל"ח בי"ד מבואר דסתם אכילה כזית וכ"ש לית לאו כ"א איסור תורה ועשו"ת הרשב"א ז"ל תרי"ו יע"ש ולמ"ש מהריב"ל בתשובה הביאו במ"ל פ"א מחו"מ דח"ש חמץ בע"פ משבע עד הלילה מדרבנן אף לרבי יוחנן דלא יליף מחלב שהיה לו ש"ה ה"ה נשבע דח"ש דיליה מדרבנן וה"ה בב"ח ח"ש שהיה לו ש"ה עיי חולין קט"ו ח"ש לסברתו מדרבנן ונ"מ בנתערב יבש ביבש ח"ש וספק אי זה הוא. אבל נפל לאינו מינו ח"ש וא"י אם יש ס' א"א ספק לקולא דנהפך כולו לאיסור עי"ד צ"ח וא"ח תמ"ב ובנשבע א"א ספק דרבנן לקולא בדשיל"מ. עמ"ש אי"ה באות ב' בזה.

ונלאו מצרים. לְבַקֵּשׁ רְפוּאָה לְמֵי הַיְאוֹר שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לִשְׁתּוֹת: