פירוש על שמות 9:11

ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה בושו והכלמו וחפו ראשם בהיותם מלאים שחין ולא יכלו מלט נפשם, על כן לא באו בהיכל המלך ולא נראו לפני משה בחוצות והיו בבתיהם מסוגרים:

ולא יכלו החרטמים. במכת ערוב ודבר לא נזכרו החרטמים כלל. דודאי היו יכולים גם המה להביא הערוב וזהו עיקר מלאכתם כדאיתא ס״פ ד״מ שמאספים מבחוץ וכן מכת דבר ודאי יכולים ע״י שדים להרוג אבל הרי לא באו מכות אלו להראות כי יד ה׳ היא אלא מכות נאמנות על מצרים ופרעה שירך לבבם ומה יועיל במה שהחרטמים יכולים לעשות כן. וגם במכת הערוב נוכח פרעה כי יד ה׳ היא במה שהועיל תפלת משה אלא כסבור שיצא ידי חובתו במה שהסיר הסבלות מישראל משא״כ במכה זו שלא היתה אנושה כ״כ. שהרי ידעו דסופה לחזור כמו שהיה ולא תשמש לעולם והיסורים לשעה אפשר לסבול. וא״כ אינו אלא הוכחה על יד ה׳ כי חזקה היא וכי אינו חוזר מדעתו ורצונו שישלח לגמרי ולא רק להקל העבודה ע״כ בקשו החרטמים להראות שזה אינה הוכחה ואפשר שאינו אלא רצון משה ואהרן ועושים בכישוף ומש״ה בקשו להראות שגם המה יעשו כך. אבל לא יכלו לעמוד לפני משה:

לא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה: נראה שהחרטומים גם כשלא היו עושים שום פעולה בלהטיהם, כמו בדבר ובערוב, היו תמיד לפני משה כשהיה מדבר עם פרעה, כדי לבדוק דבריו ומעשיו ולהטיל בהן ספק, ועתה בשחין לא יכלו לעמוד, כי נגעה המכה בגופם (דון יצחק).