Quotation_auto על שמות 9:11

ויקחו להם איש שה לבית אבות. הנה זה כפי הכוונה האמתית להישירם אל המצות. בענין שיהיו להם לזכות ולכפרה. ולכן צוה לעשות שה תמים. כמו שהוצרך לקרבן המזבח. ומן הראוי היה שיהיה זה הקרבן נעשה על המזבח ולזרוק דמו. אלא לפי שהיתה ארץ טמאה ואין ראוי לעשות בה מזבח. רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיאכלוהו בלילה. ויהיה חשוב להם כקרבן וכזבח. ולכן יש בו דין נותר כמו קרבן. וכמו שבקרבן היו זורקין דמו. כן צוה בכאן שיתנו מן הדם על המשקוף ועל המזוזות. כמו שנאמר שם עלה לכבש ופנה לסובב. וכן צוה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בשלשה כתות. וכן צוה ואכלו את הבשר צלי אש ומצות. כמו שהיה הקרבן צלוי באש על המזבח. ולא מבושל ולא חי. כאומרו אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. ראשו על כרעיו כמו שהיה בקרבן. והנותר ממנו דינו כדין נותר הקרבן. ובמדרש הנעלם אמרו צוה לצלותו באש. בענין שיריחו ריחו ולא יוכלו להציל מידם. אבל המבושל אין ריחו נודף. אל תאכלו ממנו נא. שלא יאמר בתאות אלהינו אוכלין אותו חי. ראשו על כרעיו ועל קרבו שלא ינתחוהו. בענין שיכירוהו שהוא טלה. ואכלו את הבשר ולא עצמות וגידים. בענין שלא יאמרו בתאות אלהינו אוכלים העצמות. ולא תותירו ממנו עד בקר. שלא יאמרו בתאות אלהינו שומרים אותו ליום אחר. מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם. מזומנים לדרך בדרך מקרה ולא אכילת קבע. ומקלכם בידכם. ולא חרב ורומח אלא מקל דרך בזיון כמו לכפריים. ואכלתם אותו בחפזון. ולא ביישוב. וכל זה לשם שמים. פסח הוא לה'. עד כאן. ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה. אני בעצמי ממכון שבתי וברצוני. והכיתי כל בכור. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני בעצמי. כי לי ראוי פועל גדול כזה ולא לכם ובכאן רצה השם להראות ענותנותו. להיות שוה למשה ולאהרן בהבאת המכות. כי שלשה נעשו על ידו בלי אמצעי. ערוב ודבר ומכת בכורות. בערוב נאמר הנני משליח בך. וכתיב ויעש ה' כן ויבא ערוב כבד ביתה פרעה. ובדבר נאמר הנה יד ה' הויה. וכתיב ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת. במכת בכורות נאמר אני ה' ולא השליח. וג' מכות נעשו באמצעות אהרן. והם דם צפרדע כנים. וג' על ידי משה. והם ברד ארבה חשך. ואחת באמצעות שניהם והיא השחין. שנאמר קחו לכם מלא חפניכם וזרקו משה. ולכן ר' יהודה נותן בהם סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב. להורות שהיו המכות חלוקים בג' חלוקות. ה' ומשה ואהרן. ועל ידם נעשו. ולפי שבאו כסדר הזה וכן היו כתובים במטה. כאומרם ז"ל דצ"ך עד"ש באח"ב כתובים במטה. לפיכך לא רצה לשנות בהם. אלא חלקם לג' חלקים על הכוונה שאמרנו. וי"א שהטעם שהיו סימנים האלו על הסדר הזה הוא. ששם בסוף כל סימן המכה שהיא פוגעת בחרטומים. והם לא יוכלו לעשותה ולהנצל מידה. והם ג' כנים שחין בכורות. כנים שהשתדלו החרטומים להוציאם ולא יכולו ויאמרו אצבע אלהים היא. שחין ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כי היה השחין בחרטומים. מכת בכורות ומת כל בכור בארץ מצרים. ולכן אמר ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור. בעברתי הנרמזת בועברתי. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים של מעלה ושל מטה. וכאן יכנסו ג"כ בכורי מצרים שהיו להם לאלהים. בין בכור אדם בין בכור בהמה. והטעם בהכאת אלו הבכורות כולם. אולי לפי שהיו עובדים אותה עבודה הזרה. היתה להם להכנה. והתשובה האמיתית היא לפי שהוא היה בעל מרי. מותרה ועומד לשלח את העם. ואם לא ישלח שיהרג בנו בכורו. לכן בא השם להצדיק הדין להכות בכורי מצרים על מריו. וזהו בכל אלהי מצרים אעשה שפטים. משפטים צדיקים שהוא מודד להם מדה כנגד מדה. והוא דבר אלהי יוצא מהשכל האנושי. ואינו יוצא מכל וכל. כי אחר שהמצריים הרגו בכורי ישראל והשליכום ליאור. השכל נותן שימותו בכוריהם. מאדם ועד בהמה. ואחר שהשם עשה זה הפועל בעצמו בלי אמצעי בשביל כבוד בכורי ישראל. ראוי לקדש בכורי ישראל לשם ה' ולכבודו. וז"ש קדש לי כל בכור. ואין לחוש לדברי האומר שיש הכנה מה בלידת הבכורות בפתיחת הרחם. עד שזה היה מחייב שימותו ג"כ בכורי ישראל. כי אין אנו צריכין לזה. כי מה הכנה יש לך לבקש. אלא בשביל כבוד בכורי ישראל שנהרגו. הרג השם ית' כל בכורי מצרים למעלה ולמטה. ולכן צוה והיה היום הזה לכם לזכרון לדורות. הוא יום היציאה בסבת מכת בכורות:

אצבע אלהים היא למעלה מתחבולותינו ופעולתינו. על כן אמרו אצבע אלהים היא ולא אצבע ה'. לפי שלא היו מכירין אותו. ומפני שהפעולות הם בידים ששם האצבעות. אמרו אצבע אלהים היא. לומר שקצת פועל אלהי היה בה ולא בכולה. ולכן ויחזק לב פרעה. ורמזו בזה לפי שאמר להם ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים שזאת המכה היא אצבע מהיד. והוא התחלת המכות. במכת הערוב אמר והפליתי ביום ההוא. לפי שהיא נגד המורגל ולא נגד הטבע כמו שפירשתי. על כן אמר כי הפלא היה להבדיל ארץ גושן ששם ישראל. בענין שידע שהשם משגיח בכלל ובפרט בישראל בארץ מיוחדת. וזהו שאמר כאן למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. משחית חלק ומציל חלק. וזהו הודיעו גם כן יותר בפרט במכת הברד. באומרו הנה יד ה' הויה. כלומר עד כאן אמרתם אצבע אלהים. עכשיו תהיה יד שלימה להכות בכם. ותראו ההשגחה יותר בפרט. וזהו והפלא ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים. כי אם יעמדו כאן שני רועים אחד ישראל ואחד מצרי ימות המצרי וינצל הישראלי. ועם כל זה ויכבד לב פרעה. כי אמרו מבהמות ישראל נקח צרכינו. והנה המצריים הזידו נגד ישראל בממונם בגופם ובנפשם. בממון וישימו עליו שרי מסים. בגוף בעבודה קשה. בנפש כל הבן הילוד. ולכן הענישם השם באלו הג'. בממונם וימת כל מקנה מצרים ותשחת הארץ מפני הערוב. בגופם במכת השחין ובכנים ובחשך. בנפשם במכת בכורות ובים. והנה במכת השחין אמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני פרעה. בענין שיראו שכל התחכמותם הבל. וזה היה לעונש שנתנו עצה לפרעה נגד ישראל שיכניעום וישפילום בעבודת פרך. ולכן אמר בברד עודך מסתולל בעמי. ועושה מהם מסלה ורומסים אותם ברגלם. לכן הנני מביא מחר ארבה. והירא את דבר ה' ינצל. ואשר לא שם לבו אל דבר ה' הם החרטומים והמכשפים. שלא רצו להודות ביכולת השם. ואם היו מביאים המקנה לבית נראה שהיו מודים לדברי משה. והם היו יועצים לפרעה ומחזיקים לבו. לכן בא השחין והברד סמוכים להפרע מהם. ולפי שזאת המכה לא היתה נגד הטבע אלא נגד המורגל וכ"ש במצרים שלא ירד שם ברד מעולם. וכיון שראה ברד ואש מתלקחת בתוך הברד שהם הפכיים והיה נס בתוך נס לרדת האש ארצה. פחד ואמר ה' הצדיק ואני ועמי ראויים וחייבים בכל העונשים האלו. וזהו הרשעים. כמו אשר ירשיעון אלהים: