פירוש על שמות 9:31

והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעל והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה התורה נצחיית היא ויש להבין הרמז במה שכתב ענין זה בתו"הק ורש"י פירש אפילות הנה מדרש תנחומא פלאי פלאות נעשה להם שלא לקו הענין הוא כבר כתבנו בשם האר"י ז"ל דהמכות באו עליהם מתתא ולעילא ומלעילא ולתתא והנה ברד הי' מספירה חסד שבקדושה הכה לנצחים של הסט"א והנה איתא בכוונות על ולמלשינים אל תהי תקור כי לעשות דינים בשונאי ישראל צריך שיסכים ג"כ מדת החסד על הדינים וכן להמשיך חסדים על כנ"י צריך שיסכים מדה"ד וזה שמובא ברש"י ז"ל ע"פ ויהי ברד ואש מתלקחת נס בתוך נס כו' ואיתא ג"כ במדרש משל לשני לגיונות קשים שהי' מלחמה ביניהם כו' עשו שלום ביניהם יעויי"ש ולזה בא ברד ממדת החסד כנ"ל שצריך גם מדת החסד להסכים עם מדה"ד לעשות נקמה בשונאי ישראל והכה בנצחים על הסט"א כנ"ל והנה ידוע שיש ק"ך צירופ אלהים ויש חמשה גבורות ועיקר העבדות להמתיק אותם שירדו הדינין על שונאי ישראל וחסדים לכ"י וחמשה אלהים גימטריא ת"ל וזהו שאמר לו משה לפרעה רק אל יוסף פרעה 'ה'ת'ל לבלתי כו' 'ה'ת'ל דייקא גימ' חמשה אלקים. וידוע מספרי הקודש שפשתן רומז לסט"א וחיצונים וכן שעורה כדאיתא בגמרא שעורים נעשו יפים צא ובשר לסוסים ולחמורים וזהו והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעל 'א'ב'י'ב 'ג'ב'ע'ל גי' ק"כ רומז לק"כ צירופי אלקים שירדו הדינים על מצרים שהוא הסט"א והנה בכל דור ודור הוא כן שע"י תורה ומצות ומע"ט של ישראל מכה בסט"א כל או"א מישראל לפי מדרגתו בקדושתו אזי מכה בסט"א בהמדה שכנגדו בהיפוך אכן אבותינו במצרים לא היו עדיין ראויין לכך שלא הי' להם תורה ומצות כמ"ש ואת ערום ועריה ונעשה הכל ע"י משרע"ה ואהרן הכהן וזהו מרומז לנו בתורה בהוה ועתיד כי הפשתה והשעורה נכתה כנ"ל והחטה כו' 'ח'ט'ה גי' כ"ב רומז לכ"ב אותיות התורה והוא פשטות של תורה והכוסמת כו' רומז לרזי התורה שהוא לשון התכסות לא נכו כי אפילות הנה רומז שנמשך על ישראל מפלא העליון חסדים מגולים ורחמים פשוטים וזהו פלאי פלאות נעשה להם היינו פלאי פלאות חכמה העליונה דו"ק.

והפשתה והשערה נכתה. נִשְׁבְּרָה, לְשׁוֹן "פַּרְעֹה נְכֹה" (מלכים ב כ"ג), "נְכָאִים" (ישעיהו ט"ז), וְכֵן לֹא נֻכּוּ; וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן הַכָּאָה, שֶׁאֵין נו"ן בִּמְקוֹם ה"א לְפָרֵשׁ נֻכָּתָה כְּמוֹ הֻכָּתָה, נֻכּוּ כְּמוֹ הֻכּוּ, אֶלָּא הַנּו"ן שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה וַהֲרֵי הוּא מִגִּזְרַת "וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו" (איוב ל"ג):

והפשתה והשעורה וגו' ספר הכתוב מה שאירע, ולא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה, טרם השלים דבר משה בתפלתו וסור הברד. ואמרו בשם הגאון רב סעדיה שהן דברי משה אל פרעה, שאמר לו קודם שתיראון ואמרתם ה' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה, וזה לא ישוב לרפואה, אבל החטה והכסמת לא נכו עדיין, ומעתה לא יפסד לכם דבר:
ואין לי טעם בפירוש הזה, כי הברד הכה כל עשב השדה וכל העץ שבר, ולא נמלטו החטה והכסמת רק מפני שהן אפילות, לא צמחו כלל, או מפני קטנותן לא נפסדו כי עוד תצמחנה ואם כן אפילו ירד עליהם הברד עוד ימים לא יזיק, ואין צריך להודיע לו מה שנפסד ומה שלא נפסד, כי בסור הברד יראה. ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה, שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון, ואחרי כן תשנו באולתכם, אבל הפשתה והשעורה נכתה והחטה והכסמת שהן לכל חיתכם לא נכו במכה הזאת, והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו, רמז להם למה שאמר (שמות י׳:ה׳) ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד: