פירוש על תהילים 109:23

ויעל הארבה וגו׳ וינח. בוא וראה כמה גדולים מעשה ה׳, הארבה הזה מונח בארץ במקום שאין אדם רואה אותם, ואינו אוכל ואינו שותה, והוא חי בדברו של הקב״ה, וכיון שמצוה עליו לילך לאכול יבולה של ארץ שהכעיסוהו, הוא ננער ומתגבר לעשות שליחותו של הקב״ה, שנאמר כצל בנטותו נהלכתי ננערתי כארבה (תהלים קט כג), אבל חיילותיו של בשר ודם הוא צריך ליתן להם מתנות תמיד לעמוד במלחמותיו, ואינם יכולים להלחם בהרים ובחומות, שאין הסוסים יכולין לעלות לשם, אבל ארבה זה מה כתוב בו, כמראה סוסים מראהו, כקול מרכבות על ראשי ההרים, בעיר ישוקו בחומה ירוצון בבתים יעלו בעד החלונים יבואו כגנב (יואל ב ד ה ט), ועליהם נאמר הילק הגזם והחסיל חילי הגדול (שם שם כה).

כצל כנטותו. לעת ערב:

כצל כנטותו. כמו בכ"ף שנוטה הצל מהרה כן נטיתי ונהלכתי כלומר הלכו ימי מהרה בלא חמדה: