פירוש על תהילים 111:1

הללויה וגו'. מזמור זה הוסד באלף בית אות אחד בראש הפסוק ואחד באמצעותיו וכן כלם מאל"ף ועד תי"ו, וכמו כן מזמור השני, הראשון מדבר בשבחו של הקב"ה והשני מספר בשבחו של צדיק:

הללויה. זה המזמור נאמר באל"ף בי"ת, שתי אותיות בפסוק אחד ובשנים פסוקים האחרונים שלש שלש, כי המזמור קצר והוא מזמור נכבד ידבר בו להתבונן במעשה האל ולזכור תמיד נפלאותיו. ואמר בו להתעסק ביראת האל ובחכמה וכל משמור שנאמר באל"ף בי"ת נראה כי לפי גדלו והדברים נכבדים שנאמרים בו, נאמר כן ברוח הקדש: אמר למשורים הללויה. כי כן אעשה גם אני אודה את ה' בכל לבב כלומר בכל כוונת לבי:

הללויה אודה ה' בבל לבב וכו'. כללות המזמור שבח לה' שברא שני העולמות כי גם העוה"ז הגשמי לא דבר ריק הוא כי בו נקנים חיי העוה"ב והוא כי הלא היה מקום לדבר ולומר כי מה חפצו יתברך בעולם גשמי והלא טוב טוב היה עולם המלאכים שרפי קדש יהללוהו ולא עולם גשמי ובריות חמריות דלית בהון צרוך אצל גדולתו יתב' אך תשובת הדבר הוא מאמרנו על מאמרם ז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהוא כי גדול מעלת הצדיקים ממלאכי השרת כי מלאכי השרת אין להם קפיצין שפירושו אצלנו שאין להם זמן לשרת וזמן לנוח כ"א ישרתו תמיד ועל כן לא יתואר בהם תואר ישיבה כ"א עמידה כעומד תמיד לשרת לפני רבו בלי הפסק שהוא עומד תמיד אך צדיקים עודם בעוה"ז הם משרתים ובצאתם נוחין וזהו צדיקים יושבין משא"כ מלאכים שאין בהם בחינת ישיבה והטעם הוא כי לבני אדם אשר להם יצה"ר וכובשין אותו ועובדין את ה' קבוע להם עולם לקבל שכרם כי נעשים להם מצותיהם עטרות ואורות גדולים בראשיהם משא"כ למלאכים וזהו ועטרותיהם בראשיהם כלומר עטרות שלהם שהם אורות מצותיהם כי שלהם הם שכבשו יצרם משא"כ המלאכים כי אשר ישרתו לא להם יתייחס בעצם כי אין להם יצה"ר מנגד נמצא כי בני אדם ע"י עוה"ז והיצה"ר אשר להם בו קונים חיי העוה"ב ונבוא אל הענין אמר הללו את שם יה כלומר שברא שני העולמות הלזה בה"א והבא ביו"ד ואל תאמרו מה בצע בעולם חומרי הלא טוב טוב היה עולם המלאכים לבדו הלא הוא כי הנה אני בן האדם אודה ה' בכל לבב כלו' במה שיש לי ב' לבבות ולא יצ"ט לבד כמלאכים וזה בג' זמנים בעוה"ז והנפש בעלותה אחרי מות ובשובה בגוף ונפש בתחיה שלא בלבד אודה אותו בעוה"ז ע"י היותי גדל בו כ"א בסוד ישרים הם מלאכים אשר אין בהם נפתל הוא יצה"ר כ"א הם ישרים ביצ"ט בלבד כי בעולם העליון תשוה נפשי להם כי כהם גם אני אודה את ה' שהוא אחר המות וגם אחרי כן כאשר יחיו מתינו בתוך עדת ישראל עוד אודנו וזהו ועדה: