פירוש על תהילים 138:6

וא״ע ודובר שלום לכל זרעו יר׳ כי בענין נתינת השלום כ״כ היה שפלותו דלא מבעיא שהיה מקדים שלום לעמו אלא אפילו לבני עמו הקטנים היה דובר שלום ז״ש ודובר שלום לכל זרעו ר״ל זרעו של עמו הבנים הקטנים אם כן מנדון דידן יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל להרחיק עצמם מהגאוה ולאהוב את השפלות כמש״ה (תהלים קלח ו) כי רם ה׳ ושפל יראה יר׳ כי מטבע העשיר לשנא את העני אפילו שיהיה אחיו וכן הוא אומר כל אחי רש שנאוהו וכו׳ ומטבע הגאה לשנא את השפל אבל ה׳ לא כמדת בשר ודם מדתו כי עם היות הוא כל כך רם ונשא ושפל יראה ר״ל שישים השגחתו עליו ובמקו׳ אשר תחול ההשגחה לא ישלוט הכליון כנודע כי ה׳ לכל הוא רואה אלא כ״ש אבל לגאה ז״ש וגבוה ר״ל מי שיגבה רוחו עליו ויתגאה הנה הוא גרם שפלותו שגרם להרחיק ממנו שכינתו ית׳ בלבשו בגדי גאות וגורם לו תליה אחר שהשגחה רחקה ממנו ז״ש וגבוה ממרחק שיתרחק השגחתו ית׳ ממנו יידע הוא מעצמו וישפל לארץ וכמ״ש הלל (ויקרא רבה א ה) הגבהתי היא השפלתי והשפלתי היא הגבהתי לרמוז למ״ש וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח וכו׳ יר׳ כשהצדיק יהיה כתמר יפרח שכל מה שהוא פורח ועולה משפיל נופיו וענפיו ופריו נוטה למעלה רמז ללב ולכן נקרא לולב ר״ל לו לב אחר וכן הצדיק משפיל עצמו ולו לב אחד לאביו שבשמים אם כן כארז בלבנון ישגא ר״ל שכל מה שישפיל עצמו הקב״ה מגביהו כארז והוא גורם עלייתו בהביאו השגחתו ית׳ עליו בשפלותו כמ״ש אם כן ראוי לו לכל אדם להשפיל עצמו כדי שיתפשט עליו השגחתו ית׳ ומה גם עתה בהיותינו בגולה כדי שיתדבק ההשגחה האלהית עלינו ולא נאבד ח״ו באורך גליותינו כמ״ש שבמקום אשר תחול ההשגחה לא ישלוט הכליון:

יידע. ייסר כמו ויודע בהם את אנשי סכות:

וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע: ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנאמר וגבוה ממרחק יידע וכו':
(סוטה ה ע"א)