פירוש על תהילים 138:7

אם אלך. אמר דוד כשהייתי הולך בקרב צרה. כשהייתי קרוב למות זהו בקרב צרה כשאני בעמק הצרה אתה תחייני על אף אויבי. על אפם ועל חמתם כלומר על כרחם שלא בטובתם:

וכן יכירו השגחה במה שיראו כי אם אלך בקרב צרה כענין היותו מתהלך בגת והוליכוהו בית המלך אכיש ואמרו לו כי זה הרג את גלית אחיו כי מי ידמה בלבו שהיה אפשר לחיות ומה גם שנוסף על היותו בעל בחירה היה גואל דם אחיו ועם כל זה תחייני ומה עשית הלא הוא כי על כעס ואף אויבי תשלח ידך שידך הוא יד שמאל היא מדת הרוגז הכניע אף ורוגז האויבים אכיש ושריו עד שהפרת אפו ואמר להוציאו מלפניו וגם שריו שהביאוהו באף ובחמה שקטו ומצד אחר ותאחזני ימינך לתמכני מרעד ולהוציאני כי אין ספק כי שם אכיש שהוא ממלכי ארץ אחרי יודעו האמת אחר כך ודאי נתן אל לבו כי ה' הוא האלהים כי מדת הדין ומדת החסד שמשו ב' הידים כאחד יד א' להכניע אפס והימין לאחוז בו לתומכו בל ימס לבבו מרוב הפחד ולהוציאו:

אם - הנה ידעתי כי אתה רם ותראה השפל, על כן אדע אם אלך בקרב צרה אדע שתחייני. ואיך תחייני? שתשלח ידך הנטויה ותושיעני.