פירוש על תהילים 146:4

עשתונותיו. מחשבותיו:

תצא רוחו. ואיך תהיה לאדם תשועה והנה איננו שליט ברוחו לכלות את רוחו, כי תצא רוחו פתע, וישוב לאדמתו ומה שיחשב לעשות לא יוכל כי הנה יצאה רוחו המעמידה אותו והנה ביום מותו אבדו עשתנותיו רוצה לומר מחשבותיו:

והטעם הוא על כי הוא בלתי דבק בה' לפזר לתת צדקה שתבטח בו להתפרנס מצדקה שיתן לך כי עשרו משכח לו יום המיתה לחשוב מחשבות לעשות בעה"ז היכלי מלך וארמנות מבטחים וכיוצא ואינו זוכר המות ואינו עוזב מחשבות הבלו עד ראותו כי הולך הוא ביום צאת נפשו וזהו תצא רוחו וכו' והוא כי אומרו תצא וישוב הוא לשון עתיד כלומר מה תוחלת מן האדם שעד שתצא רוחו שעומדת לצאת וישוב הגוף לאדמתו שעומד לשוב ביום ההוא שרוחו בא לצאת וגופו לשוב לאדמתו קרוב להיותו גוסס אז אבדו עשתונותיו מחמדות העה"ז ולא מקודם יום המות כי איך יהיה כל ימיו דבק בה' לעשות לו תשועה על ידי ממונו לעשות ממנו צדקה ראויה שתבטח אתה בצדקה שיפזר יתן לך: