פירוש על תהילים 146:8

יְהֹוָה זֹקֵף כְּפוּפִים: ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב ה' זוקף כפופים וכו':
(ברכות יב ע"א)

ה' פוקח עורים. שהם העורים מחולי העין הוא ירפאם ואמר זה החולי כי זה העיור כמו האסור לא ימוש ממקומו או פירושו עורים מרוב צרה כי הצרה דומה לחושך והישועה לאור, ובמקרא פסוקים רבים מעידים בזה וכן עשה לישראל שהיו עורים בגלות כמו שאמר נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כבנשף:

ואחר כך ה' פוקח עורים שפקח עיני יעקב לברך את בני יוסף כי עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות שעל כן לא היה מברכם עד ראות צלם אלהים שבפניהם וה' פקח עיניו ויראם ויאמר ראה פניך לא פללתי והנה הראה וכו' שהוא כמפורש אצלנו שראה בהם צלם אלהים קדוש שעשה יתברך למען השגיח על יוסף לנחמו מצרתו ועל זכות רחל ואח"כ בסילוק יעקב והיו אחי יוסף בושים ממנו וכפופים תחתיו באמרם לו ישטמנו יוסף וה' זקף אותם ויתן בלב יוסף לדבר על לבם ולהקימם וזהו ה' זוקף כפופים ואח"כ ה' אוהב צדיקים שכל ימי כל השבטים לא היה גלות עד שוימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא.