פירוש על תהילים 146:7

יְהֹוָה מַתִּיר אֲסוּרִים אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית אמרה לו השמע לי אמר לה לאו אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים הריני כופפת קומתך ה' זוקף כפופים הריני מסמא את עיניך ה' פוקח עורים וכו':
(יומא לה ע"ב)

עושה משפט לעשוקים. בכל דור ודור עושה משפט בעבורם בעושקיהם וכן יעשה בעבור ישראל שהם עשוקים בבבל כמו שאמר עשוקי בני ישראל ובני יהודה יחדיו, וכל שוביהם החזיקו מאנו שלחם:

עשה משפט כו' אחרי אומרו את כל עם בני ישראל הללויה שיהללו את שם יה העומד עליהם לגאלם כאלו כבר נעשה ראה והנה יכולים ישראל להשיב מה נעשה בגלותנו ויתומים אנו כי אין גדולי עולם תעמוד לנו זכותם וגם ציון היתה כאלמנה כי ציון היא דורש אין לה לז"א דעו אפוא כי אלהי משפט ה' בכל הפרטים ואשרי כל חוכי לו כי הלא בבני יעקב הנזכר שבניו לא היו יתומים לא עמדה להם זכות אביהם מעשות בהם משפט ראוי כי הנה בניו שהיו עשוקים מיוסף שהביא את דבתם רעה אל אביהם עשה משפטם שעל אומרו שהיה קורא לאחיו עבדים לעבד נמכר יוסף ועל דבת אבר מן החי וישחטו שעיר עזים וכו' ועל אומרו שהיו נושאים עיניהם בבנות הארץ ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וה' שעשה משפט לעשוקים אחר כך על ידי יוסף נתן לחם לרעבים ליעקב וכל זרעו באופן שהוא יתברך עושה כאחת דברים רבים כי מהמכר יוסף על אומרו שהיו קוראים לאחיהם עבדים נמשך תת לחם לרעבים ואחר כך ה' מתיר אסורים הם שר המשקים ויוסף כי מה' היה שיצא שר המשקים להזכיר את יוסף: