פירוש על תהילים 147:11

רוצה. אלא מה הוא רוצה את יריאיו שהם מיחלים לחסדו ואינם בוטחים בגבורת הסוס ולא בגבורת אדם:

אך הוי אומר כי אין זה כ"א שרוצה ה' את יראיו ולא את שאינן יראיו וע"כ הבהמה משוללת חטא יוכן מזונה אך לא כן האדם שהוא חוטא ומונע מזונו ממנו והוא מאז"ל מעולם לא ראינו ארי סבל ולא צבי קייץ כו' ומתפרנסים שלא בצער אלא אני הוא שקפחתי מזונותי שהוא למען החי יתן אל לבו ויירא את ה' וזהו רוצה ה' את יראיו ועל הב' דברים הראשונים אמר את המיחלים לחסדו שהוא כי האלהים עשה לכסות שמים בעבים למען יתלו עיניהם למרום אל ה' יצו עלימו שעל הארץ יריקו ולא יהיה נשיאים ורוח וגשם אין כאשר היה בימי דוד ג' שנים שעל כן חשבו אולי היה על פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים כסיפיה דקרא איש מתהלל במתת שקר. וכן הב' אשר הכין לארץ מטר ולא עשה כארץ מצרים כו' וטעם הגמרא שהוא למען יתלו הכל עיניהם למרום מעין מה שעשה בכסות השמים בעבים וז"א על שניהם את המיחלים לחסדו והוא עיקר טעם הגמרא כו' השיבו כדי שיתלו עיניהם למרום וזהו את המיחלים כו' כי גם ששם נאמר ג"כ מפני הרים הגבוהים טוב טוב הוא הטעם שהוא כולל את כל העולם:

המיחלים. המקוים: