פירוש על תהילים 147:19

מגיד. ובספרכם גבורת האל ספרו שנגלה אליכם בכבודו והגיד לכם דבריו וחוקיו ומשפטיו כי המעמד ההוא היה דבר גדול שלא היה כמוהו:

מגיד כו' עוד יש לנו ישראל לשבח לאדונינו המלך הקדוש אלהינו אשר בחר בנו כו' כי לנו הגיד דבריו אלה הנאמרים באמת מהיעודים הנז' קודם תתו לנו את תורתו למען המשיך לבנו בה ומה שלא עשה כן לזולתנו כ"א אדרבא נתן מכשול לפניהם לבל יקבלוה כי לישמעאל אמר שכתוב בה לא תגנוב למען ידחוה ולשעיר אמר שכתוב בה לא תרצח למען יראה להם שמבטלת ברכתם על חרבך תחיה למען יבעטו בה וז"א הנה היה יתברך מגיד דבריו ליעקב הם ברכת בני חיי ומזוני וחירות ממ"ה ושעבוד כו' והוא באמרו אנכי אלהי אברהם אביך כו' והיה זרעך כעפר הארץ שהוא לעתיד הרי בני ופרצת ימה כו' שהוא כל העולם נחלה בלא מצרים אין לך מזוני גדול מזה שכל העולם שלו ובכלל הדבר הוא חירות משעבוד מלכיות ומכל שכן באמרו ונברכו בך כל גויי הארץ כו' שאם יתברכו בו כלם איך יהיו משועבדים להם וחירות ממ"ה אמר לו על עצמו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך שאשר דבר לו הוא העתיד ולא יעזבנו עד אז הוא כי יעקב אבינו לא מת הרי חירות ממ"ה. ונבוא אל הענין אמר ראו עתה איך אהב את ישראל חיבה יתירה לבל ישמטו מלהיות לו לעם כי הלא היה מגיד כל מיני האושר שהם דבריו אלה הנז' ליעקב אבינו כדי לאמר להם היעודים הטובים העתידים ע''י התורה:

יעקב, ישראל. התבאר למעלה (י''ד ז') :