פירוש על תהילים 37:20

כיקר כרים. כאור ענן בקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים, כרים מישור כמו כר נרחב (ישעיה ל'):

כי רשעים יאבדו לפיכך לא יבשו התמימים.

כי על טובת הרשעים איני חושש כי רשעים ידעתי כי יאבדו על ידי טובם בעולם הזה וכן אויבי ה' המכעיסים אותו ומתענגים בעולם הזה הוא לרעתם כי יהיו כיקר כרים שהוא הכבש שנשמן הרבה כי מרוב שומנו אם יותן על האש לצלות ניתך ריבוי שומן על הגחלים ומעלה עשן ולא יניח את הלבת אש לעלות כי השומן יורד בשופע ומעלה עשן וכל כך. הוא שומנו שאינו כדרך צלי אש שאחר שעה או שתים נעצר השומן מלירד בשופע ואז האש בוערת ונצלה שאר הבשר כי אם שכל הכבש כלה בעוד שהעשן של השומן עולה וכן אויבי ה' אלו הם כלים בגיהנם טרם ימשול בם האש כי עשן שומנם אשר שמנו עשתו ויתגאו כעשן העולה בעולם הזה מספיק לכלותם עד בלתי השאיר מהם דבר ושמא תאמר אם יכלו איך ישלמו את נשים הוא כי מחזיר אותם פעמים אחרות כענין בטיטוס שארז"ל שבכל יום נשרף ונזרק אפרו בשבעה ימים וז"א כלו פעם שנית כי אחר שכלים חוזרים ליכלות: