פירוש על תהילים 9:6

גערת גוים. עמלק ראשית גוים (במדבר כד):

גערת גוים גערה הקשורה בלא בי"ת לשון השחתה, כמו גער חית קנה (תהלים סח לא); וכמו הנני גער לכם את הזרע (מלאכי ב ג); וכן גערת גוים זה.

ואין לומר כי עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר אם היה הוא ובית דינו לא היה מיקל כ"כ שבמות הבן כיון שנעשה בעבירה ינכה מיתתך אלא ודאי שהיה על פי מדת רחמים ונשאר עדיין מקום למדת הדין לקטרג לז"א גערת כו' לומר אין ראיה ממה שמיקל בדין שלא היה הוא ובית דינו כי הלא נמצא פעם מכביד ופעם מיקל לפי הענין והכל על ידי הוא ובית דינו כי הנה גערת גוים בדור הפלגה שהקלת ולא היתה רק גערה בעם שהפיצם ה' בלבד ולא המיתם ולא איבד ארצם עם היותם לוחמים על ה' ובדור המבול שלא היה כל כך עון איבד העם ולא הערים כי אבדת רשע שלא נשאר אפילו רשע אחד כי אם נח איש צדיק היה אך כל השאר שמם מחית לעולם ועד:

גערת. ענין זעקת נזיפה:

גערת. גערה בלא ב' אחריו הוא ענין השחתה גער חית קנה :

גערת - בלא בי"ת כדמות כריתה הנני גוער לכם את הזרע.

גערת. בעבורי גערת גוים וכו׳‎ ומחית שמם לבל יזכרו:

גערת גוים וכו'. אפשר במ"ש ז"ל דשר עמלק הוא שטן הוא יצה"ר וזה תלוי ביד ישראל לשוב בתשובה שלימה וללמוד תורה וקיום מצות ואז יכנע השר שלו ואז מן השמים יעזרונו למחות זכר עמלק וז"ש גערת וכו' שמם מחית לעולם ועד כד"א מחה אמחה את זכר עמלק כמו שאמרו רז"ל. וכי תימא מאחר דדיבורו של הקב"ה מעשה וכך עתיד להיות מי מעכב שלא ימחה שמו וזכרו. לז"א האויב כלומר האויב הידוע הוא היצה"ר שר שלו ובעונות ישראל מאריך. זה גורם דאף שתמו עשו ועמלק. אכתי פשו חרבות לנצח עריהם קיימות כמו שפירשו רז"ל. אבל מהרה תכף שישובו ישראל ערים נחשת אבד כל זכר למו אז ה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו שיהיה שמו וכסאו שלם אך הוא במשפט עד עת בא קץ השר שלו והוא העיכוב וז"ש כונן למשפ"ט כסאו. ואפשר לרמוז וה' לעולם יש"ב בגימטריא י"ב צירופי הוי"ה המאירים בכל חדש צירוף אחד כונ"ן גימטריא אחורים דשם אדנ"י למשפט ת"ת כסאו מלכות. ובמדרש גערת גוים זה עמלק שנאמר ראשית גוים עמלק אבדת רשע זה עשו שנאמר וקראו להם גבול רשעה יכול אף יעקב בכלל רשעים לא נאמר אלא רשע שמם מחית לעולם ועד תמחה את זכר עמלק עכ"ל והוא תמוה. ופירש הרב כמהר"ר מאיר ברזילי זלה"ה דמ"ש יכול אף יעקב בכלל היינו בכלל גערת גוים דזה הוה ס"ד דיהיה בכלל גערה לזה אמר אלו כתיב אבדת רשעים בלשון רבים כמ"ש שמם מחית בלשון רבים הו"א דשמם מחית קאי אמ"ש אבדת רשעים והשתא דכתיב אבדת רשע מוכרח דשמם מחית קאי אגערת גוים וא"כ לא ס"ד דיעקב יהיה בכלל שמם מחית דח"ו גמירי דלא כליא שבטא וכיון דשמם מחית קאי אגערת גוים מוכרח דאין ישראל בכלל עכ"ד ודפח"ח. ואפשר לפרש בכתוב בסגנון אחר גערת גוים זה עמלק דכתיב ראשית גוים עמלק ר"ת גער. והטעם שנשאר בעוה"ר כל זמן זה היינו משום דשר עמלק הוא שטן הוא יצה"ר ותלוי עמלק בזה. וכאשר אבדת רשע הוא היצה"ר אז שמם של עמלק ועשו מחית לעולם ועד. וכבר נודע דבדרך דרש הרשות נתונה לפרש בסגנון אחר ממאי דאמרו רבותינו ז"ל בדרך אפשר. ואם הוא אמת. רז"ל כל רז לא אנס להו אלא דחדא מינייהו נקטי:

אבדת רשע. אבותיו:

ואמר: גערת גוים הם הפלשתים, אבדת רשע גלית הפלשתי,

אבדת רשע - הוא לבן.

שמם מחית. כי מחה אמחה (שמות י״ז:י״ד):

שמם מחית על המתים במלחמה אמרו, שנאמר (שמואל א יז נב) ויפלו חללי פלשתים.

לעולם ועד - מלה קצרה לעולם ועד עולם, ובעבור שהוא סוף הפסוק שב הפתח קמץ קטן, ובעבור אות התנועה באות עי"ן שהוא הראשון, נקמץ הוי"ו כמו: הוציא לחם ויין.

לעולם ועד: המלה הזאת (ועד) ענינה ארך הזמן יותר מעולם. ובלא סוף פסוק היא בפת"ח: בלא אתנ"ח כמו ואל לעד תזכר עון (ישעיהו סד ח), ובאתנ"ח כמו הזאת ידעת מני עד (איוב כ ד); ובסוף פסוק לעולם ועד בסגו"ל.