Dibur_hamatchil על בראשית 11:8

ויפץ ה' אותם משם ר' יהודה אומר הלכו להן בני צור לצידון ובני צידון לצור רבי נחמיה אומר נתכנסו כל הארצות בראשי טורין והיתה כל אחת בולעת אנשי מקומם רבנן אמרי הציף מהן שלשים משפחות מהיכן עמדו מאברהם י"ו מבני קטורה וי"ב מישמעאל ואלין תרתין שני גוים בבטנך. על כן קרא שמה בבל חד תלמיד דרבי יוחנן הוה מסבר ליה ולא סבר א"ל למה לית את סבר א"ל דאנא גלי מן אתראי א"ל מהיכן את א"ל מן בורסיף א"ל לא תאמר כן אלא מבול סוף כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. אלה תולדות תרח (כתוב ברמז מ"ח) וימת הרן על פני תרח תרח מוכר צלמים הוה חד זמן נפק לחד אתר והושיב אברהם מוכר תחתיו הוה אתי בר נח בעי מזבין ליה א"ל בר כמה שנין את א"ל בר נ' בר ס' א"ל ווי לההוא גברא דהוא בר נ' בר ס' ובעי למסגד להדין דעביד יומא דין כיון דהוי אמר ליה כן הוה מתבייש והולך חד זמן אתת חדא אתתא טעינא חד פינך דסלת אמרה ליה הא לך קרב קדמיהון קם נסב בוקלסא ותברינון יהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון כיון דאתא אבוה א"ל מאן עבד לון כדין א"ל מה נכפור מינך אתת חדא אתתא טעינא לי חד פינך דסלת אמרה לי קרב קדמיהון הוה דין אמר אנא אכיל קודמוי ודין אמר אנא אכיל קודמוי קם חדא רבה דהוה ביניהון ונסב בוקלסא ותברינון א"ל מה את מפלי בי וידעין אינון א"ל ולא ישמעו אזניך מה פיך מדבר נסביה ומסריה לנמרוד א"ל נסגוד לנורא א"ל נסגוד למיא דמטפין נורא א"ל ונסגוד למיא א"ל נסגוד לעננא דטעין מיא א"ל ונסגוד לעננא א"ל נסגוד לרוחא דמבדרי לעננא א"ל ונסגוד לרוחא א"ל נסגוד לבר נש דסביל רוחא א"ל מלין את משתעי אני איני משתחוה אלא לאור הריני משליכך לתוכו ויבוא אלוה שאתה משתחוה לו ויציל אותך ממנו הוה תמן הרן ופליג אמר מה נפשך אי אברם נצח מן דאברם אנא ואי נמרוד נצח מן נמרוד אנא כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול א"ל מן דמאן את א"ל דאברם אנא נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו:

ויפץ ה' אותם משם ר' יהודה אומר הלכו להן בני צור לצידון ובני צידון לצור רבי נחמיה אומר נתכנסו כל הארצות בראשי טורין והיתה כל אחת בולעת אנשי מקומם רבנן אמרי הציף מהן שלשים משפחות מהיכן עמדו מאברהם י"ו מבני קטורה וי"ב מישמעאל ואלין תרתין שני גוים בבטנך. על כן קרא שמה בבל חד תלמיד דרבי יוחנן הוה מסבר ליה ולא סבר א"ל למה לית את סבר א"ל דאנא גלי מן אתראי א"ל מהיכן את א"ל מן בורסיף א"ל לא תאמר כן אלא מבול סוף כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. אלה תולדות תרח (כתוב ברמז מ"ח) וימת הרן על פני תרח תרח מוכר צלמים הוה חד זמן נפק לחד אתר והושיב אברהם מוכר תחתיו הוה אתי בר נח בעי מזבין ליה א"ל בר כמה שנין את א"ל בר נ' בר ס' א"ל ווי לההוא גברא דהוא בר נ' בר ס' ובעי למסגד להדין דעביד יומא דין כיון דהוי אמר ליה כן הוה מתבייש והולך חד זמן אתת חדא אתתא טעינא חד פינך דסלת אמרה ליה הא לך קרב קדמיהון קם נסב בוקלסא ותברינון יהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון כיון דאתא אבוה א"ל מאן עבד לון כדין א"ל מה נכפור מינך אתת חדא אתתא טעינא לי חד פינך דסלת אמרה לי קרב קדמיהון הוה דין אמר אנא אכיל קודמוי ודין אמר אנא אכיל קודמוי קם חדא רבה דהוה ביניהון ונסב בוקלסא ותברינון א"ל מה את מפלי בי וידעין אינון א"ל ולא ישמעו אזניך מה פיך מדבר נסביה ומסריה לנמרוד א"ל נסגוד לנורא א"ל נסגוד למיא דמטפין נורא א"ל ונסגוד למיא א"ל נסגוד לעננא דטעין מיא א"ל ונסגוד לעננא א"ל נסגוד לרוחא דמבדרי לעננא א"ל ונסגוד לרוחא א"ל נסגוד לבר נש דסביל רוחא א"ל מלין את משתעי אני איני משתחוה אלא לאור הריני משליכך לתוכו ויבוא אלוה שאתה משתחוה לו ויציל אותך ממנו הוה תמן הרן ופליג אמר מה נפשך אי אברם נצח מן דאברם אנא ואי נמרוד נצח מן נמרוד אנא כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול א"ל מן דמאן את א"ל דאברם אנא נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו: