ילקוט שמעוני על התורה
וזאת תורת האשם לבית עולמים. זאת אינה נוהגת בבמה. תורת האשם תורה אחתלכל אשמות שיהא דמם נתן למטה. וכי מאין יצאו מכלל שנאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת דמה נתן למעלה אף אשם יהיה דמו נתן למעלה. תלמוד לומר קדש קדשים ואת דמו יזרוק לרבות כל אשמות ואשם מצורע שיהא דמם נתן למטה. מנין לדם האשם שנתערב בדם שלמים שיזרוק. ת"ל קדש קדשים ואת דמו יזרוק. יכול אפילו נתערבו חיים ת"ל היא. מה יעשה להם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהם ממין זה [והיפה ממין זה] ויפסיד המותר מביתו. ר' שמעון אומר אשם שנתערב בשלמים שניהם ישחטו בצפון זה יקריב לשם מי שהוא וזה יקרבי לשם מי שהוא. א"ל והלא שלמים טעונין תנופה ואין אשם טעון תנופה. א"ל מה בכך ויניף אשם. א"ל אין מבייאן קדשים לבית הפסול. הוא הוא קרב ואין [תמורתו] קרבה. ישחטו ריבה כאן שוחטין הרבה אף הגרים אף הנשים אף העבדים. אין לשון שחיטה אלא לשון משיכה שנאמר זהוב שחוט. ר' אליעזר אומר מכאן לעולת צובר שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. קדש קדשים לרובת זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. הוא פרט לתודה ואיל נזיר. והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא אף על פי שלא סמך. יכול אף על פי שלא שחטו בצפון ת"ל הוא. ר' אליעזר אומר אשם לשם אישים. אשם אף על פי שלא סמך עליו. יכול אף על פי ששחטו שלא לשמו ת"להוא. אמר ר' אליעזר חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא מה חטאת פסולה שלא לשמה אף אשם פסול שלא לשמו. א"ל לא אם אמרת בחטאת שדמה נתן למעלה תאמר באשם שדמו נתן למטה. אמר ליה פסח יוכיח שדמו נתן למטה אם שחטו שלא לשמו פסול. א"ל והלא נאמר פסח הוא א"ל אף נאמר אשם הוא: