מזרחי
קדש קדשים היא היא קרבה ואין תרומתה קרבה. בת"כ ומייתי לה במסכת תמורה פרק אלו קדשים פי' אינה קריבה היא בעצמה אבל מכל מקום קדושה חלה עליה ולא נפקא לחולי' אלא תרעה עד שתסתאב פי' עד שיפול בה מום ואז תמכר ויפלו דמיה לנדבה וא"ת למה לי קרא הא גמרא היא דכל שבחטאות מתה באשם רועה וכיון דתמורת חטאת מתה דגמירי חמש חטאות מתות וחד מנייהו תמורת חטאת אם כן תמורת אשם היא רועה ואינה קרבה כבר הקשו זה בפרק אלו קדשים ותרצו אין הכי נמי וקרא כדאמר רב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב אשם שנתק לרעייה ושחטו סתם כשר לעולה ניתק אין לא ניתק לא מ"ט דאמר קרא הוא בהוייתו יהא פי' אם ניתק לרעייה שכשיסתאב יפלו דמיו לנדבת צבור דהיינו עולה וקדם ושחטו סתם עד שלא נסתאב כשר לעולה דהא סתמי' לשם עולה קיימא לדמיה לא ניתק לא שאע"פ שכופרו בעליו עם השני הואיל ועדיין לא ניתק דינו של ראשון לרעייה וקדם ושחטו סתם פסול לגמרי אף לעולה מ"ט אמר קרא אשם היא בהוייתו יהא שעדיין אשם הוא ולא חזי לאקרובי לאשם הילכך פסול וקרא דקדש קדשים הוא דממעט תרומתו מהקרבה מיירי בתרומתו של ראשון שכיון שהראשון פסול לגמרי להקרבה אפילו לעולם תרומתו נמי פסול להקרבה אפילו דמה לעולם ומה שפי' שני המיעוטין הראשונים שבאשם של קדשי קדשים הוא ושל אשם הוא כדלקמיה ולא פי' המיעוטים שבחטאת ולא המיעוט האחרון שבאשם הכתוב גבי כל זכר בכהנים אף על פי שכלן נדרשו בת"כ נ"ל שהטעם הוא מפני שאותן המיעוטין הכתובים בחטאת והמיעוט האחרון שבאשם כלן הן צריכין לעצמן לפי פשוטו של מקרא מפני שקצתן כתובים אחר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וצריך לתת טעם בזה ואומר מפני שהחטאת קדש קדשים היא כמו העולה ולכן שחיטת שתיהן אחת וקצתה כתובין אחר כל זכר בכהנים יאכל אותה שצריך לתת טעם בזה ואמר מפני שהוא קדש קדשים וראוי להאכל לזכרים בלבד ובטהרת קדש קדשים שהוא חצר אוהל מועד אבל שני המיעוטים הראשונים שבאשם שהאחד מהם כתוב קודם במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם והאחר כתוב קודם כל זכר בכהנים יאכלנו ואין להם צורך לפי פשוטו של מקרא הוכרח להביא בהן המדרשות שדרשו רז"ל בהם:
תורה תמימה על התורה
וזאת תורת האשם. א"ר יצחק, מאי דכתיב וזאת תורת האשם, לומר לך, כל העוסק בתורת אשם הרי הוא כאלו הקריב אשם אעיין מש"כ בפרשה הקודמת פ' י"ח בדרשה זאת תורת החטאת דרשה כזו וצרף לכאן.
.
(מנחות ק"י א')
(מנחות ק"י א')