Dibur_hamatchil על שמות 21:17

ומכה אביו ואמו מות יומת לפי שהוא אומר עין תחת עין והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא במיתה לכך נאמרה פרשה זו. ומכה אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין הרי אתה דן הואיל והמכה חייב והמקלל חייב מה מקלל אחד אחד בפני עצמו אף המכה חייב אחד אחד בפני עצמו. לא אם אמרת במקלל שהוא חייב על המתים כחיים לפיכך הוא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו תאמר במכה שאינו חייב על המתים כחיים לפיכך לא יהא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו (שאין) תלמוד לומר מכה אביו ואמו אלא אפילו אחד אחד מהם דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד מפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו. רבי יצחק אומר וכי לא באת אמו אלא להחמיר עליו או להקל עליו לא מפני שהוחמר בו הוקל בו. (תלמוד לומר ומכה אביו ואמו) [ומכה אביו ואמו] מכה שיש בה חבורה. או אינו אלא מכה שאין בה חבורה אמרת ומה אם מדת נזיקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה מדת עונשין מעוטה לא יהא חייב עד שיעשה בהן חבורה. הא מה תלמוד לומר מכה אביו ואמו מכה שיש בה חבורה. מות יומת בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת זו מדה אמורה בתורה כל מיתה שנאמרה בתורה סתם אי אתה רשאי לדרשה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא שנאמרה סתם וכל מיתה האמורה סתם הרי זו בחנק. רבי אומר כמיתה האמורה בידי שמים מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה כאן מיתה שאין בה רושם. מכאן אמרו מיתת חנק היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשין בתוך הרכין וכורך על צוארו זה מושך להלן וזה מושך להלן עד שנפשו יוצאה זה סדר החנק. עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר ארבעים יכנו לא יוסיף. והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מוזהר שלא להכות. מי שהוא מצווה שלא להכות דין הוא שיהא מוזהר שלא להכות:

ומכה אביו ואמו מות יומת בחנק. אימא עד דקטיל ליה מיקטל לא סלקא דעתך קטל אחר בסייף קטל אביו בחנק. הניחא למאן דאמר חנק קל אלא למאן דאמר חנק חמור מאי איכא למימר. אלא מדכתיב מכה איש ומת וכתיב הכהו וימת שמע מינה כל היכא דכתיב הכאה סתם הכאה גרידתא דלאו מיתה הוא. ואימא אף על גב דלא עביד חבורה אלמה תנן ומכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה אמר קרא ומכה נפש בהמה ישלמנה אם אינו ענין לנפש בהמה דהא אם הכישה באבנים חייב אף על גב דלא עביד חבורה תנהו לענין נפש אדם והיקשא למה לי מכה נפש אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור, דאיבעיא לן בן מהו שיקיז דם לאביו רב מתנה אמר ואהבת לרעך כמוך. רב דימי בר חנינא אמר מכה אדם מכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור. רב (פפא) לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילוא . מר בריה (דרבה) [דרבינא] לא שביק ליה לבריה למיפתח ליה כוותא אמר דלמא חביל והויא ליה שגגת איסור. אי הכי אחר נמי אחר שגגת לאו. בנו שגגת חנק. והא תנן מחט של יד מותר ליטול בה את הקוץ ליחוש דלמא חביל והוה ליה איסור סקילה התם מקלקל הוא ואפילו לרבי שמעון דאמר מקלקל בחבורה חייב כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו: