Dibur_hamatchil על שמות 26:7

והבריח התיכון בתוך הקרשים בנס היה עומד. ואת המשכן תעשה עשר יריעות ארך היריעה האחת שמנה ועשרים וגו' שדי ארכייהו לפותיא דמשכן כמה הוו עשרין ותמני דל עשר לאיגרא פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא. לרבי יהודה מיגליא אמה דאדנים. לרבי נחמיה מיגליא נמי אמה דקרשים. שדי פותייהו לארכו דמשכן כמה הוו ארבעין דל תלתין לאיגרא פש להו עשר. לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיכסיא אמה דקרשים. ועשית יריעות עזים ארך היריעה האחת שלשים באמה שדי ארכייהו לפותיא דמשכן כמה הוו תלתין דל עשר לאיגרא פשו להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיכסיא אמה דקרשים. תניא נמי הכי והאמה מזה בעדף לכסות האמה של אדנים דברי ר' יהודה. רבי נחמיה אומר לכסות אמה של קרשים. שדי פותייהו לאורכא דמשכן כמה הוו ארבעין וארבע דל תלתין לאיגרא פשו להו ארבסר דל תרתי לכפילה דכתיב וכפלת את היריעה הששית פשו להו תריסר. בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן אלא לרבי נחמיה מאי תסרח, מחברותיה. תנא דבי רבי ישמעאל למה משכן דומה לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה. תנו רבנן יריעות התחתונות של תכלת וארגמן ותולעת שני ושש. עליונות של מעשה עזים. וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר משנאמרה בתחתונות דאילו בתחתונות כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ואילו בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים. ותנא משום רבי חייא שטוף בעזים וטוו בעזים. תנו רבנן חרוצים היו הקרשים וחלולים היו האדנים ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע. משכן ארכו שלשים אמה ורחבו עשר אמות וגבהו עשר אמות רבי יוסי אומר ארכו שלשים ואחד אמה. כיצד היה מעמיד את הקרשים היה נותן עשרים קרשים בצפון ועשרים קרשים בדרום ושמנה במערב אבל במזרח לא היו שם קרשים אלא ארבעה עמודי שטים שעליהם היו נותנין את הפרוכת שנאמר ונתתה אותה על ארבעה עמודי שטים. היה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן והחריץ חציו באמצע ועושה בו שתי ידות כמין שני חווקים ומכניסם לתוך שני אדנים שנאמר שני אדנים תחת הקרש האחד, וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע מכאן ואצבע מכאן ונותן בתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהו נפרדין זה מזה שנאמר ויהיו תואמים מלמטה מה תלמוד לומר אל הטבעת האחת מקום שנותנין את (הבתים) [הבריח]. כיצד היה מעמיד את המשכן היה נותן את הארבעים אדני כסף בצפון וארבעים אדנים בדרום וששה עשר במערב וארבעה במזרח הרי מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן, וכל קרש היו בו שתי טבעות זהב אחת למעלה ואחת למטה שבהן היו נותנים את הבריחים ובריחים ארכו של כל אחד ואחד שלשים אמות כנגד עשרים קרשים והאמצעי ארכו שתים עשרה אמה כנגד שמונה קרשים שמשקע באמצע הקרשים למזרח ולמערב שנאמר והבריח התיכון בתוך הקרשים. כשם שהיה עושה לקרשים שבצפון כך היה עושה לקרשים שבדרום אבל במערב אינו כן אלא ארכו של כל אחד ואחד תשע אמות כנגד ששה קרשים והקרשים והבריחים והעמודים והאדנים ומקום עביין של קרשים מצופה זהב שנאמר ואת הקרשים תצפה זהב. שאין תלמוד לומר בתים לבריחים מקום שהבריח נכנס: