הלכה על בראשית 17:14: משנה תורה ופסיקה יהודית

מִילָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז יד) ״וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ״. וּמִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ וְעַל הָרַב לָמוּל אֶת עֲבָדָיו (בראשית יז יב) ״יְלִיד בַּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף״. עָבַר הָאָב אוֹ הָאָדוֹן וְלֹא מָל אוֹתָן בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת שֶׁאֵין הַכָּרֵת תָּלוּי אֶלָּא בֶּעָרֵל עַצְמוֹ. וּבֵית דִּין מְצֻוִּים לָמוּל אוֹתוֹ הַבֵּן אוֹ הָעֶבֶד בִּזְמַנּוֹ וְלֹא יַנִּיחוּ עָרֵל בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעַבְדֵיהֶן:

בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲמוּרָה מִילָה שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלֶיהָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ. וְכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה נִכְרְתוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח סט) ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ׳‎״, (דברים כח סט) ״מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב״. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר (דברים כט ט) ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״ (דברים כט יא) ״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״, הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת. וְעַל הַמִּילָה נִכְרְתוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ. (בראשית יז ב) ״וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ״. (בראשית יז ד) ״אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ״. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ. לִבְרִית עוֹלָם. (בראשית יז ט) ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״. (בראשית יז י) ״זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ״. (בראשית יז יא) ״וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית״. (בראשית יז יג) ״וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם״. לִבְרִית עוֹלָם. (בראשית יז יד) ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״. (בראשית יז יט) ״וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ. לִבְרִית עוֹלָם״. (בראשית יז כא) ״וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק״:
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן

מז. מצות עשה למול כל בן זכר בן שמונה ימים. שנאמר (בראשית יז, יב): "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר". ודוקא ביום, שנאמר (ויקרא יב, ג): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". וימול אחר עלות השמש; ואם מל משעלה עמוד השחר, יצא. ומילה שחיובה ודאי וזמנה ודאי, דוחה את השבת. מילה היא מצות עשה שיש בה כרת, שנאמר (בראשית יז, יד): "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה". ומצוה על האב למול את בנו, ואם עבר האב ולא מלו, ביטל מצות עשה זו, אבל אינו חייב כרת, שאין כרת אלא בהערל עצמו, דאם לא מלו האב, מחוייב בעצמו למול כשיגדיל. ובכל יום שיעבור עליו משיגדיל ולא מל את עצמו, ביטל מצות עשה זו, וחייב כרת אם מת ולא מל את עצמו במזיד. וכל המפר ברית, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. וגדולה מצוה זו שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. ונוהג בכל מקום ובכל זמן: