שלחן של ארבע
צריך שיהא אדם צנוע באכילה ושתיה ולא יהא אדם קפדן על שלחנו ולא יאכל ולא ישתה מעומד ולא יאכל עד ד' שעות. שנים ממתינין זה לזה בקערה. ג' אין ממתינין. לא יאחוז אדם בידו פרוסה שיעור כביצה ואם עשה כן ה"ז רעבתן. ולא ילוק הקערה באצבעותיו ולא יאכל שום ובצל מראשו אלא מעליו. ולא ינשוך הפרוסה ויתננה לחברו לפי שאין דעת הבריות שוות, ולא יטול את הככר בשניו ויחזירנה לתוך השלחן. ומעשה בא' שהיה נוטל את הככר ותולה בשניו, אמר לו ר"ע לא כך בני אלא הנח עקבך עליו ותלוש. לא ישתה כוסו בבת אחת ואם עשה כן הרי זה גרגרן, שנים דרך ארץ. ג' מגסי הרוח. לא ישתה הכוס ויתננו לחבירו מפני סכנת נפשות, ומעשה בר"ע שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד נתן לו את הכוס וטעמו, אמר לו ר"ע לך שתהו אמר לו בן עזאי עד מתי אתה נותן כוסות המוטעמין לר' עקיבא. לא יסמוך אדם הקערה בפת, ומעשה בר' עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד נטל פרוסה וסמך בה את הקערה חלטה ר"ע ואכלה כו', אמר לו כמדומה לי שהיית נכוה בפושרין ועכשיו אי אתה נכוה אפי' ברותחין:
שלחן של ארבע
חמשה דברים אמרו בפת אין מניחים בשר חי על הפת ואין נותנין הכוס ע"ג הפת ואין סומכין את הקערה בפת ואין זורקין את הפת ואין יושבין על האוכלים, כך שנינו בהלכות ד"א הוי שמח על שלחנך בשעה שרעבים באים ונהנים על שלחנך כדי שתאריך ימים בעוה"ז ותזכה לחיי העוה"ב. וכן עוד מד"א שלא יאמר האורח תנו לי ואוכל עד שיאמרו לו, וכן א"צ לומר לו שיאכל כיון שיש על השלחן לפניו מה שיאכל כל צרכו ובידו לאכול, וכ"כ בתורה (בראשית כד) ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, מי א"ל לאלעזר שיאכל שהוא משיבו לא אוכל אלא כיון שהמאכל מתוקן מונח לפניו ובידו לאכול אין לו שישים עצמו אמצעי ומליץ בינו ובין המאכל שהרי יכול להשיב אל המאכל אוכל או לא אוכל.