הלכה על בראשית 27:39
שלחן של ארבע
אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר וקיי"ל כרב חסדא, והא דקאמר אסור לאכול גבינה עד סעודה אחרת קאמר ומעת לעת חומרא יתירא היא וכן היה נוהג מר עוקבא עד סעודה אחרת דאמר מר עוקבא אנא בהא מלתא חלא בר חמרא אנא דאלו אבא כד הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינתא עד למחר כי השתא ואלו אנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתא אחריתי אכילנא. ומנהג אביו של מר עוקבא מעת לעת חומרא יתירא היא ולפיכך קי"ל כמר עוקבא אע"ג דקאמר בהאי מילתא חלא בר חמרא אנא. וכן אנו נוהגין בסעודה אחרת. ולא יספיק תוך זה קנוח הפה ולא נטילת ידים לפי שאין הבשר מתעכל בפחות מכאן דהיינו שש שעות. ובשר שבין השנים בשר הוא שנאמר (במדבר י״א:ל״ג) הבשר עודנו בין שניהם, אכל גבינה מותר לאכול בשר בלא שהיה כלל ובלבד שיקנח פיו בין ביום ובין בלילה, ושיטול ידיו בלילה ואין צריך ליטול ידיו ביום, ובשר חיה כבשר בהמה, ועוף וגבינה נאכלין באפיקורן, כך מצאתי בפי' של ערוך בלי קנוח הפה ולא נטילת ידים בין ביום בין בלילה. וטעם שאמרו מים אחרונים חובה מפני שאדם אוכל אחר סעודתו מלח ויש בו מלח סדומית שמסמא את העינים ומשתכח כקורטא בכורא. ואין בה ברכה אלא למברך*), בד"א שצריך ליטול ידיו אחר סעודה בשאכל דבר מזוהם לפי שאין ראוי לברך בידים מזוהמות, שכשם שכהן מזוהם פסול לעבודה כך מי שידיו מזוהמות פסול לברכה. אי זה הוא דבר מזוהם כל שאינו ראוי ליקרב על גבי המזבח כגון חיה או עופות, אבל ראוי ליקרב אין צריך ליטול שאין דבר זה מזוהם, ויש מגדולי המורים שסברו שכל דבר נקרא מזוהם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy