הלכה על בראשית 3:16

בעקבות חטא אדם הראשון – העולם כולו נפל ממדרגתו, והמוות והטומאה הופיעו בעולם, והאדם נענש בכך שפרנסתו תהיה כרוכה בעצב ובצער, עד אשר ימות וגופו ישוב אל האדמה שממנה נוצר. ואף חיי המשפחה, הזוגיות והלידה, יהיו כרוכים בעצב ובצער, שנאמר (בראשית ג, טז): "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים, וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ". פירשו חכמים "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" – אלו דמים שבאשה, דם נידה ודם בתולים וצער גידול בנים וצער העיבור (עירובין ק, ב). כלומר, "טומאת נידה וזיבה נמשכו מחטא חווה… כי קודם החטא היו ראויות כל הנשים שלא לראות וסת נידה וזיבה, אלא טהורות בלא דם" (צרור המור, פרשת תזריע).

תשמיש המטה יש לעשות בצניעות שלא יראה שום דבר חי כי אע"פ שאין חיה מדברת עתה אם יעשה לפני בהמה וחיה או יראה כשרובעין הבהמות שמא מחמת תאוה יתירה בא לשכב עם בהמה או הבהמה עם האשה וגזרו אפי' זבובי ' אטו בהמות ופן תהרהר אחריהם וכ"ש לפני בני אדם וגם שלא ישמעו קולם כשמשמשין. לכך ר' אליעזר לא היה משמש אלא בחצי הלילה פן תשמע אשתו שום איש או הוא אשה ויהרהרו אחריהם ויהיו הבנים כממזרים וכתיב (בראשית ג טז) ואל אישך תשוקתך ולא אל איש אחר: