מחזור ויטרי
רצג.
ארקא ורקיעא. ארץ ושמים. ודיבהון. ואשר בם. ושב ימי. ושבע ימים. ואם תאמר תיבה אחת ושבימי. היה לו לומר. בדגישות ודיבמי במו ודיבהון. אבל שין לשון עברי היא. אדרע גבורתיה. בזרוע גבורתו. שכללא בשית יומי. שכלל עולמו בששת ימים. ואילו הן ז' ימים. יש הגדול. ים כנרת. ים המלח. ימה של סדום. ימה של טבריה. ים סוף. ימה של צפורי. ושב. במו שבע. והוא לשון תלמוד. שב סרי: בעיר ורחיש. בהמות ומעופפי'. וכל נשמי. וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו. בעשרא פתגמי. בעשרה מאמרות. ויאמר ויאמר דבראשית: גמורא דכולא שבתא גמר. כל מעשה שבת. אתרעיתי ואצטביתי חפצתי בצביון להורות לאוהביי מתי ינוחו: דליקלעון בנייח שרכא. בנוח ביטול מלאכה. שרכא. כמו איש יודע ציד איש שדה (בראשית כ״ה:כ״ז). מתרג' גבר נחשירכן. ושנינו גבי משל הדיוט מטייל ואייל קינא גבי קינא דשרכי: ע"א דליקלעון בניח שדכא. לשון דאיקלע. שדכא. ותשקט הארץ. ושדוכת ארעא. צייתי פתגמי. שומעי דבריי. והאזנת למצותיו. תרגם ותצית לפיקודוהי. דתא לקיימא ולשעורי גרמידי תהומיי. לשער אמת התחום. כאשר שנינו בעירובין: היא ואשור לזרוזי בתפנוקי מיכלין. במסכת שבת מפ' נזהא דגמלא דאדא. נזהא דתורא זא זא. נזהא דקדרא אשור הייא. כלומר יכין עצמו לטרוח בערב שבת לצורך שבת. מעשה בחסיד שהיה אומר לתקן סעודת שבת במהירות והיה אומר אשור הייא. ומצינו רבה ורב יוסף מצלתי ציבי. הליוסטון יין חשוב. כדתניא יין הליוסטון כשר לנסכים. ובאדג. בלשון פרסי קורין יין מבושל ועומד על שלישו ומשובח. ע"א באדג. קורא משקה משובח. כדא' בחלק סוסיא באדג. כוורי. דגים. לפדא. מאכל תאינים. שיתין מיני לפדא. כבבא מציע'. ואנומלי. עושין אנומלין בשבת. פוייזון ב'. ובמסכת שבת. מפ' מה בין לפדא לאנומלין: ע"א הליוסטין חמרא מדקא. יין מתוק המבושל בחמה והוא יין עסיס. ופסול לניסוך: ובגלימא וכסו. לייקורי מעידן מעלי. מעת הכנסת שבת. והו' שאמר (ובביתו) [וכבדתו]. ושנינו במה מכבדו בכסות נקייה. אל יהי מלבושך של שבת כמלבושך של חול. מעידן מעלי. משהחשיך. ולתלותיה שירותיה. ולשלש סעודתו. ושנינו כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול מחבלו של משיח. ולמיבצע אתרי חלי. מצוה לבצוע על שתי ככרות בשבת. מאי טע' להם משנה כת' חלי. חלות. ואמרי' נקיט תרתי ובצע חדא: זוודתיה. צידתו. מאדנהר. מבעוד יום. לבשולי לאטמוני לאפויי. צידתו הצריכה לו משהאיר יום השישי יזמיננה הן בישול הן הטמנה הן אפייה. זיפתא ופסיל פתילתא ומשחא דלא לאקפויי. בפ' במה מדליקין מפ' ולא בזפת. ושנו רבותי' עד כאן פסול שמנים מיכן ואילך פסול פתילות. ורוצה לומר הפייט אפילו שמן זית שהוא מן המובחר יזהר בן אדם שלא להציפו על הפתילה. למהר כיבוייה. ויצף הברזל. מתרג' וקפא פרזלא. ע"א זיפתא. זפת וכל פסול פתילות. ופסול שמנים. ופסול פתילות. כגון פתילות האידן ופתילת המדבר. וכיוצא בהן. במישחא שלא להקפו': חומרא לפלפולי. מאד צריך להחמיר ולפלפל להיות (נזכר) [נזהר] בדברים הללו. ומה הן הדברים. ברמצא. אל יחתה גחלים שבתוך (הרמין) [הרמץ]: ולי יצחק בר' יהודה נראה. חַמרא מפלפולי ברמצא יין מלחדד ברמץ. גומרי מלאחתויי. גזירה שמא יחתה בגחלים. כגון יין קרוש המתפשר. ומתחדד בחריפות כוחו על ידי חמימות האש. וכדאמרי' התם לא בשביל שיפשר גזירה שמא יחתה בגחלים אלא כדי שתפיג צינתם. ואע"ג דגבי מים אמרי' לה הוא הדין ליין: וטובא חדויי. הרבה יהיה שמה: טירדא וטירחא למיבטל. טרידא וטירחא בשבת ישבית ממנו. ונפשיה לעדוניה. ויעדן עצמו. כמו (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג. ואומ' (תהלים לז) והתענג על י"י. טעים רשוייתיה למידע דאינון תמני. ד' לעני. וד' לבעל הבית: יזפתא למיזף. הלוואות להלוות להרבות תענוג שבת. לא תלוה. לא תזוף. לאפושי אסקריטי וריחני. להרבות. צפיחי' בדבש. מתרג' איסקריטוון. הוא יערת הדבש. שקורין ברישקא. וריחני. בשמים לכבוד שבת. כאשר שנינו במה מענגו במאכל ומשתה. יימא. דאנא פרע בטופיצא לאתקוני. בשבועה שאני פורע הרבה שיוכל לתקן לשאר שבתות: אמר הקב"ה בניי לוו עלי וקדשו את השבת ואני פורע. דכל מזונותיו של אדם קצובים מראש ועד יום הכיפורים חוץ משבתות וימים טובים שאם פיחת פוחתים לו ואם הוסיף מוספים לו: כלדאי בדקו על יוסף מוקר שבי. צאו וראו מה אירע ליוסף המכבד שבתות. כבד. מתרג' יקר. כלדאי בדקו עליו. שעתיד לירש ממון שכינו. כייל ואכיל. מודד ואוכל. מיכל כייל. בנידה פ' כל היד. ופסוק הוא. וכל בשליש עפר הארץ. דשיבביה. שכינא: לודקאי דמברר. מנת שפיר טוביה. איש אחד מלודקייא. מאותו מקום. על שם מקומו נקרא. היה בורר מנה יפה ומניחה לשבת. כדאמ' במסכת שבת א"ר חייא פעם אחת נתארחתי אצל אדם אחד בלודקייא וראיתי שלחן של זהב וקערות של כסף ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו. והיתה משאוי ששה עשר בני אדם. אמרתי לו בני למה זיכתה לזה. אמר לי כל ימי עסקתי בכבוד שבת וטבח הייתי. מצאתי בהמה נאה אמרתי זו תהא לשבת. מצאתי אחרת נאה הימנה. אמרתי זו תהא במקומה. לפתור דדהב. לשלחן של זהב. וצעי דכסף. וקערות של כסף. זכא ליה רביה. הק': ממלל אסיר ורעיוני שרי. דיבור אסור. הרהור מותר. דכת' ממצוא חפצך ודבר דבר. ורעיון. נופל על מחשבת הלב. כמא דאתמר בדניאל ורעיוני לבך תנדע. רעיוני לבך על משכבך סליקו. נשי וגברי מיחייבי לנטורי. הלא ששנינו (במדבר ה׳:ו׳) איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם. השוה הכת' אישה לאיש לכל עונשין שבתורה: סכום דאתי חשבונות הבאים אסורין לומר כך וכך אוציא למחר. ודחליף שרי לגמרי. אותם חשבונות מותרין לומר כך וכך הוצאתי. ענייני מצוה שפיר למיחשב ולסבורי. כמו סברא. בדבר מצוה מותרין להתעסק בשבת כדא' במסכת שבת (ישעיהו נ״ח:י״ג) ממצוא חפצך ודבר דבר. חפציך אסורין. חפצי שמים מותרים. פוסקין צדקה לעניין ומשדכין על התינוקות ליארס: פנסא דטפא אסיר לטלטולי. נר שכבה אסור לטלטלו ונאמר שסמיך הפייט אמסקנא דשמעת' דפ' מי שהחשיך אמר רב נחמן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה ופליגי בה התם ר' אחא ורבינא. חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר' שמעון לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו (בר) [נר] ישן. וחד אמר בכל השבת כולה הלכה כר' שמעון ואפילו במוקצה מחמת מיאוס. לבר ממוקצה מחמת איסור. ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותה שבת. דמיגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. וקיימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. ופליגי אליבא דרב יוחנן דפסיק כר' שמעון ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולכך אסיר לטלטולי: ומה שנהגו העולם לתת לחם בנר שכבה ומטלטלין אותו על ידי הפת. נר' בעיני שיבוש. דהא פסיק רב אשי דהוא בתרא בסוף פ' נוטל דאפילו בשוכח נמי לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד: וכן עיקר: דטפא. לשון כיבוי. לא תבכה. מתרג' לא תיטפי. צפרא ופניא לקדושי חזי ליה. כדא' (שמות כ׳:ח׳) זכור את יום השבת. זכריהו על היין. אין לי אלא בכניסתו. ביציאתו מניין. ת"ל את: צפרא ופניא. בקר וערב: קשיש ציבי במדברא אחליה איש אחד. היה מקושש עצים במדבר בשבת וחיללו. רגז אפיש ורגימו ליה. הרבה רוגז לפני המקום וציוה לרגום אותו. ורגמוהו כל העדה על פי הדיבור. פרו מתרג' פושו: שבייא דירי. כו'. ועיליה. ועיירים עשרה (בראשית ל״ב:ט״ז) מתרגם ועיליה עשרא. שאדם מצווה על שביתת בהמתו:
ארקא ורקיעא. ארץ ושמים. ודיבהון. ואשר בם. ושב ימי. ושבע ימים. ואם תאמר תיבה אחת ושבימי. היה לו לומר. בדגישות ודיבמי במו ודיבהון. אבל שין לשון עברי היא. אדרע גבורתיה. בזרוע גבורתו. שכללא בשית יומי. שכלל עולמו בששת ימים. ואילו הן ז' ימים. יש הגדול. ים כנרת. ים המלח. ימה של סדום. ימה של טבריה. ים סוף. ימה של צפורי. ושב. במו שבע. והוא לשון תלמוד. שב סרי: בעיר ורחיש. בהמות ומעופפי'. וכל נשמי. וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו. בעשרא פתגמי. בעשרה מאמרות. ויאמר ויאמר דבראשית: גמורא דכולא שבתא גמר. כל מעשה שבת. אתרעיתי ואצטביתי חפצתי בצביון להורות לאוהביי מתי ינוחו: דליקלעון בנייח שרכא. בנוח ביטול מלאכה. שרכא. כמו איש יודע ציד איש שדה (בראשית כ״ה:כ״ז). מתרג' גבר נחשירכן. ושנינו גבי משל הדיוט מטייל ואייל קינא גבי קינא דשרכי: ע"א דליקלעון בניח שדכא. לשון דאיקלע. שדכא. ותשקט הארץ. ושדוכת ארעא. צייתי פתגמי. שומעי דבריי. והאזנת למצותיו. תרגם ותצית לפיקודוהי. דתא לקיימא ולשעורי גרמידי תהומיי. לשער אמת התחום. כאשר שנינו בעירובין: היא ואשור לזרוזי בתפנוקי מיכלין. במסכת שבת מפ' נזהא דגמלא דאדא. נזהא דתורא זא זא. נזהא דקדרא אשור הייא. כלומר יכין עצמו לטרוח בערב שבת לצורך שבת. מעשה בחסיד שהיה אומר לתקן סעודת שבת במהירות והיה אומר אשור הייא. ומצינו רבה ורב יוסף מצלתי ציבי. הליוסטון יין חשוב. כדתניא יין הליוסטון כשר לנסכים. ובאדג. בלשון פרסי קורין יין מבושל ועומד על שלישו ומשובח. ע"א באדג. קורא משקה משובח. כדא' בחלק סוסיא באדג. כוורי. דגים. לפדא. מאכל תאינים. שיתין מיני לפדא. כבבא מציע'. ואנומלי. עושין אנומלין בשבת. פוייזון ב'. ובמסכת שבת. מפ' מה בין לפדא לאנומלין: ע"א הליוסטין חמרא מדקא. יין מתוק המבושל בחמה והוא יין עסיס. ופסול לניסוך: ובגלימא וכסו. לייקורי מעידן מעלי. מעת הכנסת שבת. והו' שאמר (ובביתו) [וכבדתו]. ושנינו במה מכבדו בכסות נקייה. אל יהי מלבושך של שבת כמלבושך של חול. מעידן מעלי. משהחשיך. ולתלותיה שירותיה. ולשלש סעודתו. ושנינו כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול מחבלו של משיח. ולמיבצע אתרי חלי. מצוה לבצוע על שתי ככרות בשבת. מאי טע' להם משנה כת' חלי. חלות. ואמרי' נקיט תרתי ובצע חדא: זוודתיה. צידתו. מאדנהר. מבעוד יום. לבשולי לאטמוני לאפויי. צידתו הצריכה לו משהאיר יום השישי יזמיננה הן בישול הן הטמנה הן אפייה. זיפתא ופסיל פתילתא ומשחא דלא לאקפויי. בפ' במה מדליקין מפ' ולא בזפת. ושנו רבותי' עד כאן פסול שמנים מיכן ואילך פסול פתילות. ורוצה לומר הפייט אפילו שמן זית שהוא מן המובחר יזהר בן אדם שלא להציפו על הפתילה. למהר כיבוייה. ויצף הברזל. מתרג' וקפא פרזלא. ע"א זיפתא. זפת וכל פסול פתילות. ופסול שמנים. ופסול פתילות. כגון פתילות האידן ופתילת המדבר. וכיוצא בהן. במישחא שלא להקפו': חומרא לפלפולי. מאד צריך להחמיר ולפלפל להיות (נזכר) [נזהר] בדברים הללו. ומה הן הדברים. ברמצא. אל יחתה גחלים שבתוך (הרמין) [הרמץ]: ולי יצחק בר' יהודה נראה. חַמרא מפלפולי ברמצא יין מלחדד ברמץ. גומרי מלאחתויי. גזירה שמא יחתה בגחלים. כגון יין קרוש המתפשר. ומתחדד בחריפות כוחו על ידי חמימות האש. וכדאמרי' התם לא בשביל שיפשר גזירה שמא יחתה בגחלים אלא כדי שתפיג צינתם. ואע"ג דגבי מים אמרי' לה הוא הדין ליין: וטובא חדויי. הרבה יהיה שמה: טירדא וטירחא למיבטל. טרידא וטירחא בשבת ישבית ממנו. ונפשיה לעדוניה. ויעדן עצמו. כמו (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג. ואומ' (תהלים לז) והתענג על י"י. טעים רשוייתיה למידע דאינון תמני. ד' לעני. וד' לבעל הבית: יזפתא למיזף. הלוואות להלוות להרבות תענוג שבת. לא תלוה. לא תזוף. לאפושי אסקריטי וריחני. להרבות. צפיחי' בדבש. מתרג' איסקריטוון. הוא יערת הדבש. שקורין ברישקא. וריחני. בשמים לכבוד שבת. כאשר שנינו במה מענגו במאכל ומשתה. יימא. דאנא פרע בטופיצא לאתקוני. בשבועה שאני פורע הרבה שיוכל לתקן לשאר שבתות: אמר הקב"ה בניי לוו עלי וקדשו את השבת ואני פורע. דכל מזונותיו של אדם קצובים מראש ועד יום הכיפורים חוץ משבתות וימים טובים שאם פיחת פוחתים לו ואם הוסיף מוספים לו: כלדאי בדקו על יוסף מוקר שבי. צאו וראו מה אירע ליוסף המכבד שבתות. כבד. מתרג' יקר. כלדאי בדקו עליו. שעתיד לירש ממון שכינו. כייל ואכיל. מודד ואוכל. מיכל כייל. בנידה פ' כל היד. ופסוק הוא. וכל בשליש עפר הארץ. דשיבביה. שכינא: לודקאי דמברר. מנת שפיר טוביה. איש אחד מלודקייא. מאותו מקום. על שם מקומו נקרא. היה בורר מנה יפה ומניחה לשבת. כדאמ' במסכת שבת א"ר חייא פעם אחת נתארחתי אצל אדם אחד בלודקייא וראיתי שלחן של זהב וקערות של כסף ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו. והיתה משאוי ששה עשר בני אדם. אמרתי לו בני למה זיכתה לזה. אמר לי כל ימי עסקתי בכבוד שבת וטבח הייתי. מצאתי בהמה נאה אמרתי זו תהא לשבת. מצאתי אחרת נאה הימנה. אמרתי זו תהא במקומה. לפתור דדהב. לשלחן של זהב. וצעי דכסף. וקערות של כסף. זכא ליה רביה. הק': ממלל אסיר ורעיוני שרי. דיבור אסור. הרהור מותר. דכת' ממצוא חפצך ודבר דבר. ורעיון. נופל על מחשבת הלב. כמא דאתמר בדניאל ורעיוני לבך תנדע. רעיוני לבך על משכבך סליקו. נשי וגברי מיחייבי לנטורי. הלא ששנינו (במדבר ה׳:ו׳) איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם. השוה הכת' אישה לאיש לכל עונשין שבתורה: סכום דאתי חשבונות הבאים אסורין לומר כך וכך אוציא למחר. ודחליף שרי לגמרי. אותם חשבונות מותרין לומר כך וכך הוצאתי. ענייני מצוה שפיר למיחשב ולסבורי. כמו סברא. בדבר מצוה מותרין להתעסק בשבת כדא' במסכת שבת (ישעיהו נ״ח:י״ג) ממצוא חפצך ודבר דבר. חפציך אסורין. חפצי שמים מותרים. פוסקין צדקה לעניין ומשדכין על התינוקות ליארס: פנסא דטפא אסיר לטלטולי. נר שכבה אסור לטלטלו ונאמר שסמיך הפייט אמסקנא דשמעת' דפ' מי שהחשיך אמר רב נחמן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה ופליגי בה התם ר' אחא ורבינא. חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר' שמעון לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו (בר) [נר] ישן. וחד אמר בכל השבת כולה הלכה כר' שמעון ואפילו במוקצה מחמת מיאוס. לבר ממוקצה מחמת איסור. ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותה שבת. דמיגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. וקיימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. ופליגי אליבא דרב יוחנן דפסיק כר' שמעון ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולכך אסיר לטלטולי: ומה שנהגו העולם לתת לחם בנר שכבה ומטלטלין אותו על ידי הפת. נר' בעיני שיבוש. דהא פסיק רב אשי דהוא בתרא בסוף פ' נוטל דאפילו בשוכח נמי לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד: וכן עיקר: דטפא. לשון כיבוי. לא תבכה. מתרג' לא תיטפי. צפרא ופניא לקדושי חזי ליה. כדא' (שמות כ׳:ח׳) זכור את יום השבת. זכריהו על היין. אין לי אלא בכניסתו. ביציאתו מניין. ת"ל את: צפרא ופניא. בקר וערב: קשיש ציבי במדברא אחליה איש אחד. היה מקושש עצים במדבר בשבת וחיללו. רגז אפיש ורגימו ליה. הרבה רוגז לפני המקום וציוה לרגום אותו. ורגמוהו כל העדה על פי הדיבור. פרו מתרג' פושו: שבייא דירי. כו'. ועיליה. ועיירים עשרה (בראשית ל״ב:ט״ז) מתרגם ועיליה עשרא. שאדם מצווה על שביתת בהמתו: