הלכה על בראשית 49:13

אם כי כפי הנראה בהשקפה ראשונה מקום מציאותו של החלזון הוא בהרים, כדאמרינן במסכת סנהדרין (צא.), עלה להר וראה שהיום אין בו אלאל חלזון אחד למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות יעו"ש. ובאמת במנחות (מד.) דאמרינן ועולה אחד לשבעים שנה פירש"י ז"ל ועולה מן הארץ יעו"ש. ורק בהרים שבחלקו של זבולן דאמרינן במגילה (ו.) כולן צריכין לך על ידי חלזון שנאמר עמים הר יקראו יעו"ש. וכן משמע בספרי ברכה (פסקא שנד) מקום בים שמוטל בהרים וכו' יעו"ש. משמע שמקומו הוא בהרים ובחלקו של זבולן הוי דבזבולן וירכתו על צידן כתיב (בראשית מ״ט:י״ג) וצור וצידון סמוכים הם, כדאמרינן במס' שבת (יט.) אין מפליגין בספינה וכו', מצור לצידון אפילו בערב שבת מותר יעו"ש. והיינו נמי דאמרינן (שבת כו.) ומדלת עם הארץ השאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים וכו' ליוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה, דהנך דוכתי מצור ועד חיפה בחלקו או סמוך לחלקו של זבולן הם: