הלכה על ויקרא 2:2: משנה תורה ופסיקה יהודית

כָּל הַמְּנָחוֹת שֶׁיָּצַק עֲלֵיהֶן הַשֶּׁמֶן פָּסוּל לַעֲבוֹדָה כְּגוֹן הַזָּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁבְּלָלָן אוֹ פְּתָתָם אוֹ מְלָחָן כְּשֵׁרוֹת. הִגִּישָׁן אוֹ הֱנִיפָן חוֹזֵר הַכֹּהֵן וּמַגִּישׁ אוֹ מֵנִיף. וְאִם לֹא הִגִּישׁ וְלֹא הֵנִיף הַכֹּהֵן כְּשֵׁרוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ב) "וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא ב ב) "וְקָמַץ". מִקְּמִיצָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה לִמֵּד עַל יְצִיקָה וּבְלִילָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּזָר:

סֵדֶר הֲבָאַת הַמִּנְחָה כֵּיצַד. מֵבִיא אָדָם סלֶת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת כְּלִי שֶׁהוּא רָאוּי לִכְלֵי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת הַסּלֶת נוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת וּמְקַדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִן הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת אוֹפֶה אוֹתָהּ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ וּפוֹתֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנוֹתֵן הַפְּתִיתִין לִכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ וּמוֹלִיכָהּ אֵצֶל כֹּהֵן. וְהַכֹּהֵן מוֹלִיכָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן וְדַיּוֹ. וּמְסַלֵּק אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ לְצַד אֶחָד וְקוֹמֵץ מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ב) "מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ". וְנוֹתֵן הַקֹּמֶץ לִכְלִי שָׁרֵת וּמְקַדְּשׁוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְקֹמֶץ שֶׁחִלְּקוֹ בִּשְׁנֵי כֵּלִים אֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְחוֹזֵר וּמְקַדֵּשׁ וּמְלַקֵּט אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ וְנוֹתְנָהּ עַל הַקֹּמֶץ שֶׁבַּכְּלִי וּמַעֲלֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמוֹלְחוֹ. וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים מִכְּלִי שָׁרֵת. וְאִם מִנְחַת כֹּהֲנִים הִיא אֵינוֹ קוֹמֵץ אֶלָּא נוֹתֵן מֶלַח עַל כֻּלָּהּ וּמַשְׁלִיךְ הַכּל עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים: