ספרא
[א] 'והביא' "והביאה" – שלא יביאנה חציים, הא אם אמר "הרי עלי מנחה של שני עשרונים" – לא יביאנה בשני כלים אלא בכלי אחד. "אל בני אהרן" – אפילו הם רבואות; וכן הוא אומר (משלי יד, כח) "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". "הכהנים וקמץ" – מלמד שהקמיצה מצות כהונה. הלא דין הוא! מה אם שחיטה – שקבע לה צפון – לא קבע לה כהן, קמיצה – שלא קבע לה צפון – אינו דין שלא יקבע לה כהן?! מליקה תוכיח! שלא קבע לה צפון וקבע לה כהן! לא! אם אמרת במליקה – שקבע לה מזבח, תאמר בקמיצה שלא קבע לה מזבח! הואיל ולא קבע לה מזבח – לא יקבע לה כהן! תלמוד לומר "הכהנים וקמץ" – מלמד שהקמיצה מצות כהונה.
ספרא
[א] "והנותרת.." (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט) – אף על פי שלא הומלחה, אף על פי שלא הוגשה; אף על פי שלא הקטיר את כל לבונתה. "מן המנחה" (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) – פרט לשחסרה היא; פרט לשחסר קומצה ולא הקטיר מלבונתה כלום. "לאהרן ולבניו" (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט) – לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כהנים גדולים – אוכלים שלא במחלוקת.
ספרא
[ב] יכול מצוה שיקמצנה הכהן ואם קמצה זר תהיה כשרה? תלמוד לומר שוב (ויקרא ב, ט) "והרים הכהן" – קבעה, שאם קמצה זר תהיה פסולה.