משנה תורה, הלכות ביאת מקדש
וְכָל הָעוֹבֵד וְהוּא יוֹשֵׁב חִלֵּל וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְאֵינוֹ לוֹקֶה. מִפְּנֵי שֶׁאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִכְּלָל עֲשֵׂה הִיא. וְכֵן כָּל הָעוֹסֵק בַּעֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד עַל הָרִצְפָּה. וְאִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ וּבֵין הַקַּרְקַע כְּגוֹן שֶׁעָמַד עַל גַּבֵּי כֵּלִים אוֹ בְּהֵמָה אוֹ עַל רַגְלֵי חֲבֵרוֹ פָּסַל. וְכֵן אִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין יָדוֹ וּבֵין הַכְּלִי שֶׁעוֹבֵד בּוֹ פָּסַל: