וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ׃
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש
וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס אֲבָל אִם נָגַע בַּעֲזָרָה מֵאֲחוֹרֶיהָ פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹלֶדֶת (ויקרא יב ד) "וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא":
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש
טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יב ד) "וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא" דֶּרֶךְ בִּיאָה חִיְּבָה תּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר מִכָּרֵת מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת [וַאֲפִלּוּ נִכְנַס בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בַּאֲוִיר] בֵּין שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ [בְּמִגְדָּל] דֶּרֶךְ גַּגּוֹת. בֵּין שֶׁנִּכְנַס בּוֹ דֶּרֶךְ פְּתָחִים:
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה
כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יב ד) "תֵּשֵׁב" לְזָכָר וְלִנְקֵבָה כֵּיצַד דִּינָה. תִּהְיֶה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ י"ד יוֹם כְּיוֹלֶדֶת נְקֵבָה. שִׁבְעָה הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי. וְהַשִּׁבְעָה הָאַחֲרוֹנִים סָפֵק. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר אֶלָּא עַד אַרְבָּעִים יוֹם כְּיוֹלֶדֶת זָכָר. וְאִם רָאֲתָה דָּם אַחַר הָאַרְבָּעִים עַד שְׁמוֹנִים אֵינוֹ דַּם טֹהַר אֶלָּא סְפֵק דַּם נִדָּה אוֹ סְפֵק דַּם זִיבוּת אִם בָּא מִימֵי הַזִּיבָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן אִם רָאֲתָה דָּם יוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים בִּלְבַד הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה וְתֵשֵׁב שִׁבְעַת יְמֵי הַנִּדָּה שֶׁמָּא נְקֵבָה יָלְדָה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת נִדּוּת עַד אַחַר מְלֹאת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: