הלכה על ירמיהו 16:5

גם על ידי מניעת צדקה וחסד הוא מכרח להיות מיורדי גיהנם, חס ושלום, וכדאיתא בגמרא (ביצה ל"ב:), דאמר רב: עתירי (עשירי) בבל מיורדי גיהנם הן. והינו, משום שלא היו רוצין לעשות צדקה וחסד, כדאיתא שם. עוד איתא בויקרא רבה פרשה ל"ד י"א: ר' יהודה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: לעולם לא תהא מצות עני קלה בעיניך, שהפסדה עשרים וארבע קללות ומתן שכרה עשרים וארבע ברכות. עשרים וארבע קללות מנין? שנאמר (תהלים ק"ט ו'): "הפקד עליו רשע", וכל ענינא. וכל כך למה? (תהלים ק"ט ט"ז): "יען אשר לא זכר עשות חסד". ומתן שכרה עשרים וארבע ברכות, דכתיב (ישעיה נ"ח ז'): "הלא פרס לרעב לחמך וגו'; אז תתענג וגו'". גם על ידי מניעת צדקה וחסד גורמים, שהקדוש ברוך הוא אוסף את שלומו מן ישראל, וכדמיתי על זה בבבא בתרא (דף י'.) מקרא מפרש (בירמיה ט"ז ה'): "כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים". "חסד" - זו גמילות -חסדים; "רחמים" - זו צדקה. [הינו, שהיו רגילין לעשות, ואינם עושין, כן פרש רש"י].