הלכה על ירמיהו ל:10

שענין איסור כלאים איתא בזה"ק קדושים (פו.) כתיב את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, פתח רבי אלעזר ואמר (ישעיהו מ״ג:י׳) אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי בו למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, אתם עדי אלין אינון ישראל ותנינן אלין אינון שמיא וארעא דכתיב העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אבל ישראל אינון סהדין אלין על אלין ושמיא וארעא וכלא סהדין עלייהו. ועבדי אשר בחרתי בו דא יעקב דכתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכתיב (ירמיהו ל׳:י׳) ואתה אל תירא עבדי יעקב. ואית דאמרי דא דוד ודוד עבדי אקרי דכתיב (ישעיהו ל״ז:ל״ה) למעני ולמען דוד עבדי אשר בחרתי דא דוד עלאה. למאן תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא. מאי כי אני הוא דאתרעותי בההוא דוד ובההוא יעקב אנא הוא אינון ממש. לפני לא נוצר אל דתנינן קרא קוב"ה ליעקב אל דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל קוב"ה קרא ליעקב אל הה"ד לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה ובגין כך אנא הוא כלא כמה דאתמר. ואחרי לא יהיה דהא דוד הכי אקרי ולאו אית בתרא אתרא. והענין הזה הוא הקדמה לענין כלאים כמו שמתחיל אחר כן: