הלכה על ירמיהו לא:22

יען כי בעונות התורה משתכחת: ויראתי שלא ידעו רבים היטב ביאור המצות המוטלות עלינו כתבתי אלו המצות המוטלות עלינו בזמן הזה בשבעה עמודים כנגד שבעה ימי השבוע: ובקשתי כל איש לקרא בכל יום עמוד אחד למען ייטב לו כי יש הרבה מצות שאין אדם חייב לעשותם עד שיבואו לידו וכשהו' קוראם ומעלה בלבו לעשות מעלה עליו הקב"ה כאילו עשה: וזה השכר גדול לאין קץ וראיי' מדכתיב ויכלו ויעשו בני ישראל גבי פסח וזה נאמר באחד בניסן שנצטוו וקבלו עליהם לעשות והעשייה לא היתה עד י"ד בניסן נמצא שנחשב להם הקבלה למעשה ועוד כדאיתא בספרי וזכרתם ועשיתם מכאן שהזכירה כמעשה גם לפעמים תבא לידו המצוה ולא ידע איך לעשות על כן כל אדם ישים על לבו כי אם לא עכשיו אימתי גם כל איש אשר לא ידע הפירוש יעיין בספר המצו' אשר יסד רבי' משה מקוצי ואם לא ידע ישאל למי שגדול ממנו כי דברי התור' נמשלו למים שאין להתבייש לשאול זה לזה שנאמ' הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳) גם הגדול לא ימנע הקטן מללמד לו לכן בקשתי שישימו ברכה לעשו' כדבר הזה למען נהיה באגודה אחת ובזה יתרצה עבד אל אדוניו: וכל המרבה הרי זה משובח ללמוד בכל יום פירוש משני מצות או ג' והכל לפום צער' אגרא גם בכל שבוע יסדר הפרש' שקורין בבית הכנסת כאשר צוו חכמי' שנים מקרא ואחד תרגו' ומי שאינו יודע לתרג' יקר' הפירושי' ואם אינו יודע ישאל למי שגדול ממנו ואם לא יוכל להשלים ביום א' או ב' יחלקנה לשבע' חלקי' למען לא יכבד עליו: ואע"פ שאדם רגיל ללמוד בלא איסור חומר הברכה הזאת מכל מקום מצוה לכנס תוך הברכה להמשיך לב האחרים ועוד כי שכרו כפול ומכופל שהוא עוש' בשביל עול אדונו המוטל עליו יותר הרב' שאם היה לומד כפלים בלי עול כשהוא פנוי גם קבעתי ברכה לברך בכל יום לאיש אשר יכנס בברית הזאת במצות שלוחי זה: וכל גבאי עיר ועיר יצוו להעתיק אל המצות האלה ולתת השכר מן הקופ' ואח"כ יהיה בידיה' למשמרת וכל אשר ירצ' להעתיק או ללמוד בו ישאלם ויחזירם בו ביום להם ולהם תהיה הצדקה כי יהיו בטורח: ואם יצטרך לשהות השליח בעיר עבור העתקת המצות יתנו לו שכרו מן הקופה ששה פשי"טורני"יס קטנים ליום וארוחה ולינה מן הבעלי בתי' כמשפט שאר אורחי' ואני לא להתגדר עשיתי כי אין גידור בזה כי מעש' הדיוט הוא אך כי עת הצורך הוא פן ישתכחו המצות מפי ישראל: כי אמרו חכמים לא עם הארץ חסיד (פרקי אבות פרק ב') כי לפעמים אדם סבור לעשות מצוה ועושה עבירה כמעשה דר' עקיבא וצריך כל איש להתחזק בזה כי הקב"ה לא יעמיד לנו עוד נביא להשיב אותנו אם לא נשוב מאלינו כמו שאמר הכתוב עד מתי תתחמקין הבת השובבה וגו' (ירמיהו ל״א:כ״ב): כך כתב ושלח באשכנז מורינו רבינו הרב ר' יצחק החסיד בר יוסף מקורביל:

לשוב דכתיב (דברים ל׳:ב׳) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ואמרו חכמים שוב יום אחד לפני מיתתך ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה וצריך ודוי וקרבן ככל הכתוב בתורת משה ועכשיו לא נשאר לנו אלא ודוי דברי' ואמרו חכמים כשברא הקב"ה את עולמו ברא המלאכי' ביום ב' וברא בהם יצר טוב בלא יצר רע ואח"כ ברא בהמות יצר רע בלא יצר טוב ואמר הקב"ה מה קורת רוח יש באלו הבריו' אם המלאכי' עובדים אותי זהו לפי שאין להם יצר הרע ואם אין הבהמות עובדות אותי זהו לפי שאין להם יצר טוב אברא בריה שיש לה שני יצרים הללו לפיכך כשיצר הרע אומר לו לאדם למלאות תאות לבו יש לו ליצר טוב לומר לא נבראת לכך כי הבהמה כבר נבראת ואם היצר טוב כופה היצר הרע זהו טוב מפני שהוא חשוב מן המלאכים ואם ח"ו יצר טוב נצוח הוי גרוע מן הבהמה כדפירש וכשהצדיק נפטר מן העולם ג' כתו' של מלאכי השרת יוצאי' לקראתו אמת אומרת בא בשלו' ואחת אומר' הולך נכחו. ואחת אומרת יבא שלום ינוחו על משכבותם ובקבול שכר עין לא ראתה אלהים זולתך. וכל הנביאי' לא נתנבאו אלא למהנה ת"ח מנכסיו: וכשהרשע נאבד מן העולם ג' כתות של מלאכי חבל' יוצאי' לקראתו אחת אומרת (ישעיה נח) אין שלום אמר אלהי' לרשעים. ואחת אומרת (שם נ) למעצבה תשכבון: ואחת אומרת רדה (יחזקאל ל״ב:י״ט) והשכבה את הערלים בבור. ומקלעין את נשמתו מסוף העולם ועד סופו שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע: וקבול פורענותו אין די לספר. ואשרי השב כי לא די במה שמוחלין לו עונותיו אלא גם עונותיו נחשבין לו לזכיות כדכתיב (יחזקאל יט) ובשוב רשע מרשעתו וגו' ואומר (תהילים מ״ה:ט׳) מור ואהלות קציעות כל בגדותך אל תקרי בגדותך אלא בגידותך. ונותני' לו שכר כאילו חי מאות' שעה עד סוף העולם ועושה כל טוב וכשאינו שב נותני' לו כל פורענות כמו כן וסדר התשובה כך היא בעבירה מפורסמת יבקש מחילה בגלוי שאינ' מפורסמת יבקש מחילה בינו לבין קונו ד' מיני תשוב' הם תשובת הגדר תשוב' הכתוב תשובת המשקל. תשובת החרט' וגדול' תשיב' שמגעת עד כסא הכבוד שנא' (הושע י״ד:ב׳) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך: ומביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ודברי' שבין אדם לחבירו אכתוב לקמן במצות הבאת שלום וצריכין ישראל לשוב מאיליהן שנאמר (ירמיהו ל״א:כ״ב) עד מתי תתחמקין הבת השובבה. ואומר (הושע ג׳:ה׳) ואחר ישובו בית ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וגו':