הלכה על משלי לא:22

וכן מבואר להדיא, בזוה"ק (שלח קעה) על תכלת, וזה לשונו, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ונתנו על הכנף לא כתיב, אלא ונתנו על ציצית, דדא איהו דחפי על שאר חוטין כו' יעו"ש, וכן הוא בביאור יותר בזוה"ק (שלח קעה:) שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד או לאתגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה יעו"ש, והיינו הך ברייתא דהפוחת לא יפחות משבע כו', ומבואר להדיא דכולהו כריכין הוא בתכלת, וסוד הדבר מבואר מזוה"ק (שלח קסג:) השתא פריש מאן דפריש במתיבתא, דסיהרא קדישא שפירו איהו בחוורו, וכל גוונן מנצצן בה ומרקמן, ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש, ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מיניה גוון תכלת, ואיהי נטלא גוון דא, ותקינת ליה ואתחפיי' לבר בהאי גוון, לאו דהאי גוון לבושא דילה, דהא (משלי לא) שש וארגמן לבושה, אבל חופאה דלבר האי גוון הוא יעו"ש, ומזה תבין הא דקאמר בש"ס, על לבן מעלין בקודש ולא מורידין ועיין מה שכתבנו לעיל (פרט הששי):