הלכה על שמות 12:10

שלא להותיר מבשר הפסח - שלא להותיר כלום מבשר הפסח למחרתו, שהוא יום חמשה עשר בניסן, שנאמר (שמות יב י) ולא תותירו ממנו עד בקר.

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית. והעובר עליה והותיר, עבר על לאו. ואין לוקין על לאו זה לפי שהוא נתק לעשה (רמב''ם שם י, יא), שנאמר (שם) והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו. והלכה היא לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו.

כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל אֶת הַפֶּסַח חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְאוֹכֵל וְחוֹתֵךְ הָעֲצָמוֹת מִן הַפֶּרֶק וּמְפָרְקָן אִם רָצָה. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְגִיד הַנָּשֶׁה מוֹצִיאוֹ וּמַנִּיחוֹ עִם שְׁאָר הַגִּידִים וְהָעֲצָמוֹת וְהַקְּרוּמוֹת שֶׁיּוֹצְאִין בִּשְׁעַת אֲכִילָה. שֶׁאֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר וְאֵין מְחַתְּכִין אוֹתוֹ אֶלָּא צוֹלִין אוֹתוֹ שָׁלֵם. וְאִם חֲתָכוֹ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁלֹּא יֶחְסַר אֵיבָר. צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יַשְׁאִיר מִבְּשַׂר הַפֶּסַח עַד בֹּקֶר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב י) "לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר". וְכֵן בַּשֵּׁנִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט יב) "לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר". וְאִם הִשְׁאִיר מִמֶּנּוּ בֵּין בָּרִאשׁוֹן בֵּין בַּשֵּׁנִי עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי נִתָּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב י) "וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ":