הלכה על שמות 14:28

יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ בַּגְּמָרָא וְנָהֲגוּ בָּהֶם הַסּוֹפְרִים וְקַבָּלָה הוּא בְּיָדָם אִישׁ מִפִּי אִישׁ. וְהֵן שֶׁיִּהְיוּ מִנְיַן הַשִּׁיטִין שֶׁבְּכָל דַּף וְדַף לֹא פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים וְלֹא יָתֵר עַל שִׁשִּׁים. וְשֶׁיִּהְיֶה הָרֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה כְּמוֹ תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר. וְשֶׁיִּהְיֶה בְּרֹאשׁ הַשִּׁיטִין לְמַעְלָה מִשִּׁירַת הַיָּם (שמות יד כח לא) ״הַבָּאִים. בַיַּבָּשָׁה. הַשֵּׁם. מֵת. בְּמִצְרַיִם״. חָמֵשׁ שִׁיטִין. וּלְמַטָּה מִן הַשִּׁירָה חָמֵשׁ שִׁיטִין תְּחִלַּת כָּל שִׁיטָה מֵהֶן כָּךְ. (שמות טו כ כג) ״וַתִּקַּח. אַחֲרֶיהָ. סוּס. וַיֵּצְאוּ. וַיָּבֹאוּ״. וְיִהְיֶה בְּרָאשֵׁי הַשִּׁיטִין לְמַעְלָה מִשִּׁירַת הַאֲזִינוּ. (דברים לא כט ל) ״וְאָעִידָה. אַחֲרֵי. הַדֶּרֶךְ. בְּאַחֲרִית. לְהַכְעִיסוֹ. קְהַל״. שֵׁשׁ שִׁיטִין. וּלְמַטָּה מִמֶּנָּה חָמֵשׁ שִׁיטִין (דברים לב מד מז) ״וַיָּבֹא. לְדַבֵּר. אֲשֶׁר. הַזֹּאת. אֲשֶׁר״:

ובמסכת סופרים שנינו איזהו פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה. ואיזה סתומה כל שהניח באמצע שיטה. וכמה הניח בראש שיטה ותהא קרוייה פתוחה כדי לכתוב שם של שלש אותיות. וכמה יניח באמצע שיטה ותהא קרוייה סתומה כדי לכתוב שם של ג' אותיות. גמר את כל הפרשה בסוף הדף ושייר שיטה אחת ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שס שלש אותיות מתחיל מלמעלה: צא ולמד מדברי שניהם והברייתא עיקר במה שהיא חולקת. קסבר תנא דברייתא. בראש שיטה מיקרי פתוחה ולא בסוף שיטה ומיהו אם מניח חלק בסוף (בסוף) שיטה ובראשה לא גרע בהכי. וסידור קדמוני סבר דבסוף שיטה מיקרי פתוחה ולא בראש שיטה. ואם יניח בפתוחה בסוף שיטה ובראש שיטה יצא ידי שניהן: וכן נכון: ויש עוד סידור אחר לפתוחה ולסתומה ואינו נראה כלל: והלין תגי דספר תורה ופתוחות וסתומות וסדורות על פי קבלה מסורת: ביה שמו. בראש שיטה ובראש הדף: בראשית: יהודה אתה יודוך: הבאים אחריהם בים: שמר ושמעת: מוצא שפתיך. ואעידה בם: