Chasidut על שמות 14:28

ועל פי זה מתורץ גם כן הקושיא המפורסמת למה בפעם הראשון כתיב חומה מלא (שמות יד כב), ועיין בספר אבני שוהם בשם ראש יוסף מ"ש. אבל הנ"ל על פי מ"ש הרשב"ם בפסוק כ"ט, וז"ל: ובני ישראל כבר הלכו ביבשה בתוך הים עכ"ל, וכן דייק קראי, דהא לעיל מיניה כבר כתיב (שמות יד כח) וישובו המים ויכסו את הרכב. ויש להבין למה חזרה התורה וכתבה. אלא להורות זה, והכי פירושו וישיבו, ועל ידי זה ובני ישראל כבר הלכו וגו', ומפרש האיך הטביעה של מצרים הוא סיבה להצלת ישראל, והמים להם חמה חסר כתיב, ודוק. ואם כן כאן איירי מסיבת הצלה, לכך נכתב חמה חסר, אבל שם מהצלה מיירי, נכתב חומה מלא שהמים עמדו באמת כחומה ממש, ושם הסיפר נאמר על הסדר שאחר כך וירדפו מצרים, ועוד שהחמה לא נתגלה אז רק עכשיו, ודוק. ואם כן לפי זה לא יתכן בקיעת הים להיות נצחי, דהא צריך להטביע את מצרים משום שני טעמים, א' מחמת שהים סוער ואין מדת הדין חוזר ברקניא, ועוד כפשוטו שהשונא רודף, ואם לא יטבעו המצרים בים וישאר הים בחרבה, ירדפו עוד אחר ישראל משם, ואם כן לא יתכן להיות על ידי עצמו רק על ידי שליח. ועל פי זה יובן המדרש שאמר הקב"ה מה תצעק אלי דייקא, הלא הים סוער ומדת הדין אינו חוזר ברקניא, וגם השונא רודף וצריך להטביעו, ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני שאקרענו, הלא זה לא יתכן, כי אז יהיה נצחי וכנ"ל. א"ל משה מה לי לעשות, כלומר הלא גם דבורי הוא דבורך כי השכינה מדברת מתוך גרונו, ואם כן גם אם יהיה נקרע על ידי דבורי, גם כן יהיה נצחי. על זה השיב לו השי"ת ואתה הרם את מטך, ולא על ידי הדבור כלל, באותה שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד, ר"ל שהבינו שלא יתכן להיות רק על ידי מטה, מפני שמעשה ה' נצחי והטעם הואיל והוא נצחי, והבן.

ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד כב), ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד כג). ויש לדקדק טובא. (א), להבין מפני מה פתח במכות בכורות, הלא היא האחרונה ועיין פירוש רש"י (ד"ה בני). (ב), מה שאמר בני בכורי ישראל, למה זה לענין התראה. (ג), מה דאמר ואומר אליך שלח את בני ותמאן וגו', היה ראוי לומר שלח את בני וגו', ואם מאן אתה וגו' הנה אנכי הורג וגו'. (ד), יש להבין למה לא נאמר בכל המכות בהתראה והפליתי את עמי רק בערוב (שמות ח יח), ודבר (שמות ט ד), ומכת בכורות (שמות יא ז), אף דבאמת כל המכות לא היו בישראל. (ה), ועוד דבאמת מה זה לענין ההתראה דבישראל לא יהיו המכה. והנ"ל בהקדים לבאר המדרש (ילקו"ש רמז רל"ד) והמים להם חמה (שמות יד כט), חמה כתיב, שנתמלא עליהם הים חמה להטביען מיד אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירו על מצרים, הדה"ד (שמות יד כח) וישובו המים ששבו מישראל על מצרים. דזה תמוה וכי יעביד הקב"ה דינא בלא דינא ח"ו, דחימה של ישראל יהיה על מצרים, הלא די להם בשלהם ואל אמונה ואין עול. אבל יובן כפשוטו, על פי מדרש אחר (שם) שטען השר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, והשיב ית' אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, כלום עבדו אלא מתוך שיעבוד וכו'. וידוע מ"ש השל"ה הק' הפסוק (דברים כו ו) וירעו אותנו המצרים וגו', שעשו אותנו רעים וחטאים. ועל פי זה יבא על נכון המדרש הנ"ל אותה חמה החזיר על מצרים, כי הם הגורמים וישראל אנוסים.

ויבקעו המים (שמות יד כא). אינו אומר ויבקע הים, אלא ויבקעו המים, מלמד שכל המים שהיו בכל המעיינות וכו', שכן הוא אומר וישובו המים (שמות יד כו). וכל הניסים הללו נעשו על ידי משה, שנאמר (שמות יד כז) ויט משה את ידו על הים, עכ"ל (שמו"ר פכ"א ו'). והוא פלא מה צורך לומר שנעשו על ידי משה, מקרא מלא הוא. וגם מה שייכות הענין לפי מ"ש לעיל שכל המימות נבקעו. והנראה דהנה כבודו ית"ש הפציר במשה שהוא דוקא יהיה השליח להוציא את בני ישראל, ומשה סירב באמרו שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), אבל הש"י לא רצה רק דוקא במשה שהוא דוקא יהיה השליח. כי הנה גלות מצרים היה גלות הדעת, והיה בהכרח שיצא הדעת מן הגלות, כאמרו ית"ש וידעו כי אני ד' (שמות כט מו), וידעתם כי אני ד' (שמות ו ז). והנה נשמת משה היה בחינת הדעת, כמ"ש (דברים לד י) אשר "ידעו י"י פנים אל פנים, על כן היה הוא דייקא מסוגל לשליחות הזה. והנה בקריעת ים סוף היה גמר היציאה, כמ"ש (שמות יד ל) ויושע י"י ביום ההוא דייקא. והנה בדעת הוא עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות, ועיטרא דחסדים הוא שם אהו"ה גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא אך "טוב לישראל (תהלים עג א). ועיטרא דגבורת שם אהו"י טובה הוא, ושניהם כאחד "טובים (קהלת יא ו). והנה בכאן נרמזו גם כן כמה פעמים אלו הב' שמות, כגון "את "הרכב "ואת "הפרשים (שמות יד כח), וכגון "וירא "ישראל "את "היד (שמות יד לא), כי נעשה על ידי משה בחינת הדעת, ויצא הדעת בכאן לגמרי מן הגלות, ונתרבה הידיעה בעולם ויאמינו בד' ובמשה עבדו. והנה היה נגוף למצרים מעיטרא דגבורות, ורפוא לישראל מעיטרא דחסד. וזהו שנרמז על שפת "הים, היינו אתוון הסמוכים וקודמים לתיבת י"ם, הם ט"ל בגימטריא ב' שמות הנ"ל, וגם כן הרמז על הים, היינו האותיות שהם על תיבת י"ם היינו קודמים להם. וזה יש לרמז במדרש כיון שנשמע מתיבת "ויבקעו "המים שכל המימות נבקעו, אם כן לא אמר ויט משה את ידו על "הים דייקא. לזה אמר כל הנסים הללו נעשו על ידי משה סוד הדעת, אשר בו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות, אשר בהם ב' שמות הנ"ל בגימטריא אותיות שקודמות לאותיות "ים, על כן אמר ויט משה את ידו על הי"ם דייקא, הבן: