הלכה על שמות 16:14

תכף לנטילת ידים ברכה. כלו' מי שנטל ידיו במים אחרונים יש לו לברך ברכת המזון מיד וכן תמצא בירושלמי. אמר ר' זירא בשם ר' אבא שלש תכיפות הן. תכף לנטילת ידים ברכה תכף לגאולה תפלה תכף לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפלה שנא' (תהלים יט) ה' צורי וגואלי וסמיך ליה (שם כ) יענך ה' ביום צרה. תכף לסמיכה שחיטה שנאמר (ויקרא א) וסמך ושחט. תכף לנטילת ידים ברכה שנאמר (תהילים קל״ד:ב׳) שאו ידיכם קדש וברכו את ה', אמר ר' יוסי בר' אבין כל מי שהוא תוכף גאולה לתפלה אין השטן מקטרגו כל אותו היום, וכל מי שהוא סומך לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרגו באותה סעודה, וככה מי שהוא סומך סמיכה לשחיטה אין פסול נוגע באותו קרבן ע"כ בירושלמי:

יש להזהר לפרוס מפה על הפת שבשלחן בשעת ברכה, וכן הוא מנהג הותיקים לכסות הפת בשעה שמברכין ברכת המזון כדי שלא יתבייש הפת. וכן כשמקדשין קדוש של שבת ביין ולא בפת. וכן אמרו בקדוש היום פורס מפה ומקדש, כלומר פורס מפה על הפת ואח"כ מקדש על היין, ועוד יש בזה רמז ודוגמא לירידת המן שמתחלה היה המן יורד על פני המדבר וזה שאמר ובבקר היתה שכבת הטל ואח"כ ירד המן עליו, וזהו שאמר (שמות ט״ז:י״ד) והנה על פני המדבר דק מחוספס דק ככפור על הארץ, וכתיב ותעל שכבת הטל ולא אמר ויעל המן אלא ותעל שכבת הטל למדך שהיה טל אחר יורד עליו. וכן אמרו רז"ל טל מלמטה וטל מלמעלה והמן באמצע כמונח בקופסא, וכן בכאן על השלחן פורס מפה ומקדש מפה מלמעלה ומפה מלמטה והפת באמצע. וזה דוגמא לירידת המן במדבר: