הלכה על שמות 21:11

יְתֵרָה אָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּסִימָנִין. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאָה סִימָנִין וְנַעֲשֵׂית נַעֲרָה יוֹצְאָה לְחֵרוּת בְּלֹא כֶּסֶף אֲפִלּוּ הֵבִיאָה סִימָנִין מֵאַחַר יוֹם שֶׁלְּקָחָהּ הֲרֵי זוֹ יוֹצֵאת לְחֵרוּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא יא) "וְיָצְאָה חִנָּם" רִבָּה לָהּ הַכָּתוּב יְצִיאָה אַחֶרֶת בְּחִנָּם יֶתֶר עַל הָעֶבֶד. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהִיא הֲבָאַת סִימָנֵי נַעֲרוּת. וְתַחְזֹר לִרְשׁוּת אָבִיהָ עַד שֶׁתִּבְגֹּר וְתֵצֵא מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. הָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית שֶׁאֵין לָהּ יְמֵי נַעֲרוּת אֶלָּא יוֹצֵאת מִקַּטְנוּתָהּ לְבֶגֶר כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה תֵּצֵא לְחֵרוּת:

הַיִּעוּד כְּאֵרוּסִין וְאֵינוֹ כְּנִשּׂוּאִין לְפִיכָךְ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לָהּ וְלֹא יִירָשֶׁנָּה וְלֹא מֵפֵר נְדָרֶיהָ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְחֻפָּה. (שמות כא יא) "וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ", לֹא יִעֲדָהּ לוֹ וְלֹא יִעֲדָהּ לִבְנוֹ וְלֹא נִפְדֵּית בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף, וְיָצְאָה חִנָּם בַּהֲבָאַת סִימָנִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ונוהגת בזמן שהיובל נוהג דוקא. (גיטין סה, א) והעובר עליה ולא יעדה לא לו ולא לבנו ולא סיע בפדיונה, לא קים מצוה זו, אבל אין לכופו לפי הדומה על קיום מצוה זו, שהרי כתוב שם בפרוש (שם יא) ואם שלש אלה לא יעשה לה, מכלל שהתורה הניחה הדבר ברצונו. ואם נשאה לאשה או השיאה לבנו כמו שכתבנו, עשה כראוי ותבא עליו ברכה, ובנים טובים וכשרים ראוים לצאת מזוגם.