הלכה על שמות 23:21

מצאנו אור השמש וכל הככבים עומד לעד, לא יוסיף ולא יגרע בעצמו.¹ ״הלבנה, שהיא שפלה מהכל, אין לה אור כי אם מאור השמש. ואין ככה שאר המשרתים ולא הכוכבים העליונים, כי הם מאירים בעצמם״ (הטעמים, נוסח א, שער א, עמ׳ 28). ראב״ח הביא חילוק דעות אם יש אור עצמי לכוכבים: ״דעת רוב החכמים המעינים בחכמה היצירית בככבי לכת ובכל ככבי שבת, שהאור הנמצא בהם קנוי הוא להם מאור החמה הנפתל על גביהם… (עמ׳ 138) ויש מהם מי שאינו מודה בכל הטעם הזה, ואומר ודאי יש לנו לדון ולהעיר על אור הלבנה שהוא קנוי מאור החמה משני טעמים… ואין לנו בשאר ככבים אות אחת משתי אותות האלה. ומפני זה אנו מעמידים הדבר בספיקה ואומרים יכול יהיה אורן קנוי להם ונפרש עליהם ממקום אחר, ויהיו דומים ללבנה אשר האור קנוי לה מן החמה. או יכול הם זהירים מאליהם, ואנו מתדמים אותם אל המאור הגדול תחת אשר דמיתם אותם אל המאור הקטן. ואין לנו לגזור ולחתום על אחת משתי הדעות האלה כי אם בראיה גדולה וחזקה, ולא עלתה בידינו עד עתה״ (צורת הארץ, שער ד,עמ׳ 135-139). רק כנגד מראה העין, בעבור היות הנראה במקום רחוק או קרוב, גם בעבור השתנות האויר בראשית היום או בחציו.² ראה ראב״ח: ״רוב העם דומה להם במראית העין כי ערך גופן במזרח ובמערב גדול מערכו בחצי השמים, תמורת מה שראוי להמצא לצורת התבנית השטוח. ואין התוספת הנראית לרוב העם במזרח ומערב מפני רוב המרחק או מיעוטו, אבל הגורם לגודל גופן למראית העין היא צורת האויר אשר הם עולים בו ושוקעים, אשר הוא עבה במזרח ומערב ומרחיב את גוף העומד בתוכו למראית העין, כאשר אתה רואה האבנים השוקעים בקרקע המים גדולים מערך גופן חוצה מן המים. וכן הכוכב הנראה מתוך האויר העב אשר במערב ובמזרח גדול למראית העין מערך גופו הנראה בתוך אויר הרקיע בחצי השמים״ (צורת הארץ, שער א, עמ׳ 13-14). ואין אור מתחדש כי אם ללבנה לבדה.³ ״כל חכמי המדות הביאו ראיות גמורות כי עצם הלבנה גוף מקבל אור השמש״ (פירוש שמות כג כא, עמ׳ קסג). עוד כתב שם: ״אין לה [לירח] אור בעצמה כי אם מהשמש. והעד, כי בהתחברה עמו עם ראש התלי או זנבו, לא תראה השמש אם היה ביום. ואם היתה לנכח השמש בלילה באחד המקומות הנזכרים, יהיה אור הלבנה נעדר״ (פירוש שמות ג טו, עמ׳ לג-לד). על כן אין חדש באמת כי אם חדש הלבנה.⁴ ״אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חדש כלל, כי לא יתחדש בשמש דבר, רק דבר החדוש הוא לאור הלבנה, ובעבור זה נקרא ׳חדש׳ גם ׳ירח׳, בעבור חדוש אור הלבנה״ (פירוש שמות יב ב, עמ׳ עא). ראה ראב״ח: ״מלת ׳החדש׳ חצובה מ׳חדוש׳, ואינה ראויה לומר אלא על חדש לבנה בלבד המתחדשות בו…ואשר אומרים ׳חדשי חמה׳ או ׳חדשי שנת החמה׳ הוא הרחבת הלשון, ולדמות ענין בענין שהוא דומה אליו משום צד, או מפני שחדשי חמה קרובין במדתן לחדשי לבנה, או מפני שהלבנה מתחדשת בכל חדש וחדש מחדשי חמה. וקראו לחלק אחד מי״ב חלקים בשנת חמה ׳חדש׳ מפני שהלבנה מתחדשת בכל חלק מהן״ (העיבור, מאמר ב שער א, עמ׳ 33). והנה נבקש מתי ראשיתו.