הלכה על שמות 35:26

ולכאורה היה נראה להביא ראיה, דקפידא היה במלאכת המשכן, שתהיה הצביעה קודם הטויה, מהא דכתיב (שמות ל״ה:כ״ו) וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים, וביארו בש"ס שבת (צט.) שטוף בעזים וטווי מן העזים יעו"ש, וחכמה יתירה היתה בזה כדאיתא (שבת עד:) חכמה יתירה שאני יעו"ש, ומשמע ודאי שעשו כן משום הידור ונוי, ואמאי לא עשו כן ג"כ בטווית הצמר, אלא ודאי משום דצריך צביעה קודם טויה, ואי אפשר לצבוע על גבי הרחלות. אולם באמת זה אינו ראיה כלל, דדוקא בנוצה של עזים מהודר יותר כשטוין מעל גבי העזים, אבל בצמר יותר יפה לטוות אחר הגזיזה, וכעין דאשכחן במס' חולין (קלז.) דמחלקינן דעזים אורחייהו בתלישה ולא בגזיזה ורחלים דוקא בגזיזה יעו"ש:

הַגּוֹזֵז צֶמֶר אוֹ שֵׂעָר בֵּין מִן הַבְּהֵמָה בֵּין מִן הַחַיָּה בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת אֲפִלּוּ מִן הַשֶּׁלַח שֶׁלָּהֶן חַיָּב. כַּמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ כְּרֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְכַמָּה רֹחַב הַסִּיט כְּדֵי לִמְתֹּחַ מִן בֹּהֶן שֶׁל יָד עַד הָאֶצְבַּע הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁיִּפְתַּח בֵּינֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ וְהוּא קָרוֹב לִשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי זֶרֶת. הַתּוֹלֵשׁ כָּנָף מִן הָעוֹף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת גּוֹזֵז. הַטּוֹוֶה אֶת הַצֶּמֶר מִן הַחַי פָּטוּר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ גְּזִיזָה בְּכָךְ וְאֵין דֶּרֶךְ נִפּוּץ בְּכָךְ וְאֵין דֶּרֶךְ טְוִיָּה בְּכָךְ: