הלכה על תהילים לב:6

וכון בזה עוד ענין נחמד, והוא, דלפעמים האדם סומך בנפשו, שכאשר יהיה סמוך לפטירתו, אז יעשה צואה, ויצוה לבניו אחריו, שהם יתנו עבורו לתלמוד תורה ולשאר חבורות קדושות וכדומה. ויש בזה - כמה קלקולים: א. דמי יודע אם יהיה אז בדעת צלולה, שגם לזה צריך זכות, שיהיה יוכל לצוות בניו, וכמה אנשים מתים רחמנא לצלן במיתות משנות וחטופות; וגם מי יודע, אם בניו יקימו צואתו, דגם זה מצוי, בעונותינו הרבים, שחמדת הממון מעביר את האדם מדעת קונו ודעת אביו. על כן הזהיר שלמה המלך עליו השלום ואמר: "כל וגו' בכחך עשה". הינו, שטוב יותר ^*ואעתיק בכאן בקצרה מה שכתב בעל השל"ה בספר 'יש נוחלין' בהגהותיו: באתי להזהירכם בני יצ"ו, על מעשה הצדקה, שלום לכם בחייכון. וגם תראו שתהיה כן גם אחרי כן, כשמתמלא ימיכם בטוב, ושנותיכם בנעימים, שממון צדקתכם תעמד לעד. דהינו, שתתנדבו סך מה בענין שהקרן יהיה קים לעד דוקא. ותצוו לחלקו לשלשה חלקים, דהינו, להחזיק על ידו השלשה עמודים והיסודות, שהעולם עומד עליהם, שהם: תורה ועבודה וגמילות חסדים; דהינו, שני חלקים מהמעות יעלו רוח [אך בהתר גמור, שלא יהא מצוה הבאה בעברה בשום חשש רבית, כי הקדוש ברוך הוא שונא גזל בעולה. אוי להם ולנפשם, לאותן שאין נזהרין מהאסור הגדול והעצום הזה, עין שם, שמאריך בגדל ענשם, רחמנא לצלן. ויותר טוב שיקנה ממעותיו לקרן קימת איזה בית וחנות, שיעלה רוח לזה; דעל התר עסקא הוא דבר שאין מתקים, ובסוף המעות כלה], ובחצי הרוח מזה יסמכו ויחזיקו בעמוד אש דת, ולסיע לעניים לומדי תורת אמת ולשם שמים, הנצרכין לקבל; ובפרט שיזהרו בבני עמי הארץ עניים, להיות להם עץ חיים להחזיקם ולהספיקם ולנהלם לכל כושל. כי ראינו הרבה בני עניים, שלאביהם אין לאל ידם לגדלם לתורה וללמדם מוסר והשכל ויראת שמים ובהכרח מנהג אבותיהם בידיהם, על כן אותם חזקו ואמצו ביותר. ובחצי השני של הרוח תחזקו את עמוד השני - הוא עמוד העבודה. דהינו, לתן חלק מה לכל הצדקות ולכל חבורות הקדושות שבעיר, בכל פעם שנותנין, כי הם עבודת השם יתברך. כדי שיהא לכם חלק בכל עבודתו יתברך, כאלו הייתם בחיי חייכם; ולעשות גם כן נר של תפלה. והחלק השלישי מהקרן יהא מנח מוכן ומזמן להחזיק בו את עמוד אור העולם - העמוד השלישי - הוא גמילות חסד. דהינו, להלות לעניים על משכונות טובים דוקא, ותזהרו ותשמרו מאד, שלא יהא כליא קרנא אפילו קצת ומעט. הנה אתם בני ותלמידי, זאת העצה היא עצת ה' לעולם תעמד, ושומע לעצה - חכם, ואשריו וטוב לו בעולם הבא המקים אותה. כי בכל יום מחדשים זכיות חדשות, כי הוא עושה צדקה בכל עת וחבילות חבילות של מצות וגמילות חסד בכל שעה לדורות עולם לזכרון לפני ה' תמיד. וכאלו היה בחיים, ועוסק ומטריח עצמו בזה. ואין שיך לומר על זה: היום לעשותם, ולא למחר לעשותם, כי זה לא נאמר, אלא ברשעים שרוצים לעשות תשובה לאחר מותם, כדאיתא בגמרא (ערובין כ, 'ב.); אבל בנדון דידן, שהאדם עצמו מכין הכל בחייו, כדי שיעשו לו בניו כן כאשר צוה, או מצוה שיעשו כן מממונו לאחר מותו - אשריו ואשרי חלקו בעולם הבא. וכל אדם יעשה כן, אף אם אינו אמיד כל כך. ואחד המרבה, ואחד הממעיט, ובלבד שיכון לשמים, אך באפן שאותן המעות לא יהיה חס ושלום מגזל לזולתו. ולעולם יהא אדם ערום ביראה להכין עצמו מקדם, ולקבץ על יד אחת לאחת. ויצמצם לפעמים לגופו, אשר הוא בפתע פתאם כלה ורד שחת, לצרך רוחו ונשמתו לעשות להם נחת, עין שם, שמאריך עוד. ויכון בכל זה לעבד את ה', אשר מאריך אפו עליו, ומחיה אותו בחסדו, ונותן לו עצה ותבונה, איך להמלט מבאר שחת, ולזכות לעמד בסוד קדושים. ואפילו קדם מותו, אם עושה איזה דבר שיהיה תקון לנפשו, גם כן יתחזק עצמו לעשות לכבוד השם יתברך, אשר היטיב עמו כמה אלפים טובות בימי חייו, ואשר עתיד להיטיב לכל אחד מישראל בתחית המתים ובעולם הבא [וכמו שפרש רש"י בהאזינו על הפסוק (דברים ל"ב ז'): "זכר ימות עולם וגו"']. ועל כל פנים יכון סתם בשביל תקון נשמתו, שאם לא יתחזק עצמו לכון, יוכל להיות שגם קדם פטירתו, בעת שהוא גוסס וקרוב למות, יכניס היצר הרע בלבו כונה לשם גאוה. וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ח'.): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא" (תהלים ל"ב ו'), דזו היא מיתה. וידעתי על איש נכבד אחד, שהתישב לפני מותו בעניניו, והסכם אצלו שיתן הש"ס שלו נדבה על בית המדרש. [וגם כי האדם שהוא בעל עסק, אי אפשר לו להנצל כל ימיו מאסור גזל. וכשאינו יודע למי, ונותן ספרים עבור רבים ללמד בהם, אולי יזמין ה', שילמד בו מי שנגע בו]. ורצה שהמצוה יהיה נעשה בחייו. וגם יוכל להיות, שאחר כך לא יתרצו הבנים לזה, צוה לחברה קדישא שישבו לפניו, שיוליכו תכף את הספרים לבית המדרש. ואמר לפני כלם: אוי ואבוי, שגם עתה שהוא סמוך לפטירתי, היצר הרע מתגבר בלבי, שאעשה רק להתפאר לפני היושבים לפני. ואף על פי כן צריך האדם לידע, שאם לא יכול להתגבר על יצרו לעשות כדין, אף על פי כן לא ימנע חס ושלום מחמת זה המצוה או הפעלה הטובה, כי זה גופא הוא מעצת היצר להכניס המחשבות הפסולות בלבו, כדי שלא יעשה המצוה. ועל זה אמר הכתוב (קהלת י' ד'): "אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח". שיעשה סדר הנהגה בנכסיו, מה שרצונו לשיר קצת חלק עבור נשמתו בעוד כחותיו בו, שאז בודאי יתחכם בעצמו לעשות באפן שלא ישנה רצונו. וטוב שיוציא המעות מרשותו בחייו, כגון: לקנות איזה דבר, שיעלה רוח בשביל תלמוד תורה או גמילות חסד. ויקים בעצמו מה שברכו חכמינו לאוהביהם ואמרו (ברכות י"ז.): עולמך תראה בחייך. ויברר בעיר איזה בטוחים ונאמנים, שימסר הענין על ידם.

וכל חסיד יתפלל אליך לעת מצא (תהלים לב ו). ודרשו חכמים לעת מצא זו אשה שיזמין לו הקב"ה אשה טובה כי מה' אשה משכלת. ונוהג שבעולם האיש כרוך אחר האשה שנאמר באחאב (מלכים א כא כה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו ומעשה בחסיד אחד שנשא אשה חסידה גמורה לימים נתן לה גט הלך ונשא אשה רעה בת בליעל וזאת הלכה ונשאת לרשע גמור החסיד עזב מדתו ונהפך בעצת אשתו הרעה והרשע שב מרשעתו ונעשה חסיד גמור ע"י אשתו לכן כל ירא ה' אל יקח עצה מאשתו מדבר מצוה מפני שעיניהם צרה ואפילו היא יראת שמים מי לנו גדול ביראת שמים יותר משרה אמנו. אע"פ שאמר לה אברהם מהרי שלש סאים קמח עד שצוה לה סלת ודרשו חכמים מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש אבל בדברי העולם אתתך גוצא גחין ולחיש לה: